הרהורים עכשווים

לא להאמין שאת כל זה כתבתי לפני 8 שנים. 8 שנים?
וכאילו שום דבר לא השתנה.
רק מה שכתבתי אז על נעמה נכון עכשיו לאיילה.
ונעמה - שוקולד? לא אוכלת שום דבר? טלוויזיה?
נעמה בת 11 עכשיו ושום דבר מכל אלה הוא כבר לא חלק חשוב מעולמה.
את מקומה מול הטלויזיה תפסה איילה, וגם את ה"תקני לי ממתק" אני כבר לא שומעת ממנה.
יכול להיות שזה עבד?
יכול להיות שחוסר ההגבלות של אז באמת הובילו לכך שהיום היא לא צריכה את כל אלה?
ולמה אני כל כך מתפלאה שמה שהאמנתי בו תמיד באמת קרה?
ולמה כמו מההתחלה אני דואגת לאיילה. שרואה עוד ועוד טלויזיה ושאוכלת רק מתוק.