יום רביעי, 1 במאי 2013

1 במאי

לפעמים צריך לנסוע רחוק כדי להבין דברים טובים שקורים כאן.
לפני כמה שנים גרנו בברזיל כמה חודשים ושם פעם ראשונה שמתי לב שיש אנשים שאף פעם לא עבדו או יעבדו בעבודות של מעמד פועלים. במילים אחרות - הידיים שלהם אף פעם לא יתלכלכו.
בכלל ברזיל היתה שוק תרבותי במובן המעמדי. ילדה של משפחה שהכרנו שדיברה בצורה כל כך מתנשאת למלצר גרמה לי לחשוב על זה שהיא אף פעם לא תעבוד במלצרות, או כל עבודה אחרת שלא דורשת השכלה או שלא מנהלת מישהו אחר.
בישראל רק אם אתה כנראה ילד ממשפחה מאד מאד עשירהאתה לא מלכלך את הידיים. כל שאר העם, כולל מעמד בינוני אפילו גבוה יש להם את התקופות עבודה "אמיתית" שלהם.  רוב הסיכויים שכחלק ממסלול הנורמליות בארץ - בגרות, צבא, טיול ולימודים- איפה שהוא בבין לבינים - לפני צבא, אחרי צבא, לפני טיול, אחרי טיול, לפני הלימודים וגם תוך כדי - אתה גם תמלצר. ואם לא מלצרות אז חקלאות, נקיון בתים, שטיפת מכוניות, מתדלק, עובד בדואר ועוד ועוד ועוד.
אני לא מכירה אף אחד בארץ שלא עשה משהו מאלה.
ובחו"ל? המסלול של מעמד בינוני הוא לימודים בתיכון והופ ישר ללימודים בקולג' ויש מלא אנשים שלא עבדו אף פעם בעבודה שהיא.. איך נקרא לה?

אני גדלתי במושב שיתופי, מה שאומר שמגיל שמונה בערך עבדנו. בהתחלה זה היה תמורת קרטיבים, אחר כך סתם בחינם. כשהיינו בנות 13 עשינו מרד (לא באחריותי, אני מודה) - אם זה לא בסדר לקבל כסף על עבודה, למה אתם מקבלים? זאת היתה חוויה מאד חזקה לעשות מרד ואפילו להצליח בו. לא משנה שהשכר היה בטח על גבול הבדיחה, לא משנה שבכלל הכסף לפחות אצלי במשפחה עבר ישירות להורים שלי ואני קיבלתי מה שהייתי צריכה, ובכלל מה כבר יש לעשות עם כסף כשיש צרכנייה אחת במושב וגם בה רושמים?

לטלי העבודות האלה בחממה ובגנים ומטעים גרמו לרוץ ללמוד כמה שיותר מהר. רק שהיא לא תצטרך לחזור לזה. אני למדתי שאלה העבודות שאני הכי אוהבת לעשות. הידיים עובדות והראש פנוי לשיטוטים וחלומות ופטפוטים עם אורי כשביחד הזזנו עציצים בחממה או הרכבנו קופסאות לעציצי מינאטורות (שפעם חשבו שהם עוד יהיו להיט). ובכלל, אני חושבת שזאת היתה הזכות הכי גדולה. לעבוד ובהכל ובמה שצריך ולהרגיש שיש בי תועלת ושיש משמעות למה שאני עושה. שאני לא רק דיבורים באוויר אלא שאני קמה בבוקר וכשאני חוזרת בצהריים הביתה אחרי יום עבודה יש משהו פיסי שנראה אחרת בעולם.

אז תודה ליובל בן עמי על הפוסט שלו בפייסבוק (לכו חפשו) שנתן לי השראה ואני ממליצה גם לכם כמוהו לכתוב את כל העבודות שעבדתם בהן עד היום. ואם הרשימה לא ארוכה מספיק, גם אם היום אתם מנהלי חברת הייטק מצליחה - זה אף פעם לא מאוחר ללכת למכור גלידה או לעמוד בסופר ולהציע לאנשים לטעום ממרח גבינה בטעם תות.

אני יכולה לספר בגאווה ששמונה חודשים קיפלתי בגדים בקסטרו. יום יום. זה היה מזמן, ומאז אני יודעת לקפל. אמנם לא רואים את זה אצלנו בארונות, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר.

חג פועלות שמח לכולנו!