יום שלישי, 2 באפריל 2013

יום השואה



שבוע הבא יום השואה ובבית ספר של הבנות ביקשו לכתוב על נייר סיפורי משפחה שיתלו על לוח זיכרון. אני רוצה לכתוב משהו על הלהט"בים בשואה ולא מצליחה.
אחד מהדברים הראשונים שעשיתי כשיצאתי מהארון היה ללכת לטקס יום השואה במרכז הגאה. זה וללכת לתפילת נעילה של יום כיפור באותו מרכז. איך אני מחברת בין להיות לסבית ללהיות יהודית, ללהיות ישראלית, ללהיות עם ניצול שואה?
הזהות הלאומית (יהודית ישראלית) משתלטת על כל זהות אחרת. אולי בגלל השואה, אולי לא אבל זו עובדה שכל זהות אחרת נדחקת לשוליים ונחשבת כפחות משמעותית וטקסי יום השואה שמלווים אותנו כל חיינו מנציחים ומקבעים את החשיבות של היותנו יהודים ושל היותנו ישראלים והמחיקה של זיכרון רצח ההומואים בשואה מקבעת את הזהות הלהט"בית כזהות משמעותית פחות, לפחות כאן בישראל.
הזהות של היהודי הנרדף והזהות של הישראלי המנצח הם חלק כל כך גדול מהחיים שלנו. סיפורי השואה ושבוע אחר כך סיפורי הגבורה והשכול וזיקוקי הניצחון זורמים לנו בדם. אבל בשבילי עכשיו בגיל ארבעים הרגע הזה שאני מנסה לכתוב את סיפור השואה של העם השני שלי אפילו בכמה מילים ולא מצליחה, חוסר הסיפור יש לו משמעות חזקה כל כך.
אני חושבת על הטלאי הוורוד שההומואים היו צריכים ללבוש במחנות ואני מנסה לדמיין את המצב הזה שאתה מסומן כהומו ולנסות לחשוב איך התייחסו אליהם האסירים האחרים. האם הגרמנים ההומואים היו מעל או מתחת ליהודים הסטרייטים בתוך חיי היום יום במחנות? ואיך התייחסו אליהם הגרמנים הנאצים? איך נראתה ההתעללות בהם שנחשבו שמזהמים את החברה מבפנים ולא מבחוץ כמו היהודים?
אחד מהדברים הראשונים שגיליתי כשהתחלתי לקרוא על להטב"ים בשואה הוא שלסביות לא לקחו למחנות. ואז יש מין פאוזה כזאת ואומרים – אם הן היו נשואות ואימהות לילדים ולא פעילות פוליטית אז לא לקחו אותם. ואני זוכרת שכששמעתי את זה ישר עלתה בי המחשבה – אז בגלל זה היה כל כך דחוף לי להתחתן וללדת ולהסתיר את זה שאני לסבית. כי רק ככה זה בטוח.
ומה לגבי ביסקסואלים? מה לגבי זה שהם בוודאי שנדחקו להעדיף את הזהות ה"סטרייטית" שלהם כי היא הצילה אותם ממוות? 

קשה לי להסביר את המשמעויות בשבילי של החוסר בסיפור, על הקשר בין זה ובין המחיקה העצמית שלי של הזהות הזאת. כל יום אני צריכה להזכיר לעצמי כמה בשבילי להיות לסבית זה חשוב, כמה זה שווה כל מחיר שאני משלמת וכמה אני לא יכולה כבר לחיות אחרת. אני חושבת על התפילין ומשמעותו ועל הרצון שלי להגיד כל בוקר תודה שאני לסבית בגלל שאחרת אולי אני אשכח.