יום רביעי, 24 ביולי 2013

נקודה מהבהבת



לאבא שלי יש איזה נקודה מהבהבת שהופיע לו בראייה. הרופא אמר שזה שום דבר כנראה ושהמוח שלו ילמד להתעלם ממנה.
אני חושבת שזה מדהים.
הרי אנחנו כל כך סומכים על המוח שלנו, על זה שמה שאנחנו רואים זה מה שקורה במציאות אבל הנה, משהו מוחשי ואמיתי כמו האור הזה שמעיד על איזה שינוי אמיתי בעין ובמוח של אבא שלי מסוגל לגרום לו לא לראות אותו.
לנו נהייתה שיחה בעקבות זה ובעקבות ראיון שראיתי עם פרופסור דפנה יואל (קישור למטה) על הבדלים בין בנים ובנות. בראיון הזה בטלוויזיה היא אומרת שאין הבדלים מובהקים בין נקבות וזכרים זאת אומרת שאין באמת דבר כזה בנים ובנות. אז המראיין שואל אותה בעצבנות מה – אבל אנחנו כל הזמן רואים את ההבדלים. הנה, הבנים שלי ככה וככה.
אז באמת בעקבות האור המהבהב אמרתי על שני האחיינים שלי, שהם הבנים הראשונים במשפחה בדור הזה של הנכדים ובאמת הם נראים מאד בניים. זאת אומרת שניהם מתעסקים המון המון במכוניות, משאיות, מתלהבים מטרקטורים ברחוב ומכל מיני חשמלים. וכל הבנות במשפחה עד כה, שזה ארבע, לא התעניינו בזה אף פעם. ובאמת נראה הבדל מאד מובהק. לפחות במשפחה שלנו. אני לא רוצה אפילו להיכנס להאם זה בגלל סביבה או לא, במקרה שלהם באמת שלא נראה לי. אבל מה שאמרתי לאבא שלי אתמול היה שכל מה שנראה לנו כמו בן אנחנו משייכים לזה שהם עושים את זה כי הם בנים, אבל בסך הכל יש להם מלא תכונות ותחומי עניין שאפשר היה להגיד שהם של בנות - יונתן הוא סופר מילולי, הוא אוהב לשחק במטבח, יש לו מלא בובות של חיות שהוא מסתובב איתן לכל מקום ומדבר איתן, הם שניהם עדינים מאד, עמוס ביישן וצמוד לאימא שלו ועוד ועוד. ואנחנו לא חושבים שהדברים האלה אצלם הם של בנות.
זאת אומרת שמה שמחזק את הסטיגמה אנחנו רואים ומה שלא מחזק את הסטיגמה אנחנו רואים כמשהו שלהם שלא קשור למגדר. 
פרופ' יואל דיברה על זה במונחים של סכמות, אבל אני חושבת שאפשר לדבר על זה גם במונחים של הנקודה המהבהבת שהמוח לומד לא לראות.

 הדיבורים האלה הובילו אותי לחשוב שאני קצת כמו האור המבהב הזה. מסיבות לא ברורות – אולי זה הגירושים, אולי הלסביות, אולי הקפיצות שלי בין תבניות, אולי הכל ביחד שהפכו אותי למשהו מספיק לא נסבל, מספיק יוצא מהסכמות שהמוח של מלא אנשים שהכירו אותי בתור אישה נשואה וסטרייטית פשוט למד לא לראות אותי. ובגלל זה כשפוגשים אותי, ושמחים לראות אותי ואפילו נהנים מחברתי ההבעה שלהם אומרת – אבל חשבתי שאת לא קיימת. פעם חשבתי שמתנהגים כאילו מתתי, אבל זה לא זה, כי במוות יש גם אבל. פה נהייתי נקודה מהבהבת שהמוח מוחק כדי שהעולם ימשיך להיות בהיר וברור לנו. 

הראיון עם פרופסור דפנה יואל