יום שני, 29 ביולי 2013

להט"ביות ויהדות – רשימה לכבוד מצעד הגאווה הירושלמי



אני לא יודעת איך זה קרה אבל איכשהו השאלה המפורסמת – "אבל למה אתם צריכים לעשות מצעד דווקא בירושלים?" נהייתה מעין דגל של הציבור הליברלי כלפי הלהטביות.
זה בסדר שאתם קיימים, אנחנו מקבלים אתכם ואפילו מגיעות לכם זכויות שוות אבל בשביל מה להרגיז? ומאחורי השאלה על המצעד בירושלים מסתתרות כל השאלות החבויות של – למה את צריכה להתלבש כל כך אחרת? ו- בשביל מה אתם צריכים דגל ולמה לתלות אותו מתנפנף החלון? ובשביל מה לדבר על זה בבית ספר, זה הרי הכי נורמטיבי פה בעולם (ספרנו 20 ילדים להורים להט"בים בכל מיני תרחישים).
ואני חושבת שדווקא בשביל יהודים השאלות האלה מאד מוזרות.
כי היהודים, בעיקר הלא מתבוללים ביניהם תמיד היו מאד לא סמויים בארצותיהם. חנוכיות בחלון (כדי שיראו) אפילו כשהיה מסוכן, ובתי כנסת ובמקרים רבים גם בגדים שחורים. האם המקור של "בשביל מה את צריכה להתלבש ככה? (ולהסתפר ככה ולא להוריד שערות ככה ולא להתאפר) הוא לא – אז בסדר שאתם יהודים, אבל בשביל מה צריך את כל הבגדים האלה האחרים כל כך?
כיהודיה ההיסטוריה לא לימדה אותי שלהסתתר בזהות שלך זה משתלם בסופו של דבר. כמו שלמדנו תמיד – את כולם הורגים בסוף אותו הדבר.

בהפוך על הפוך עם כל הגאווה הישראלית שלנו ועם כל הרצון להיות כל כך לא יהודים גלותיים, גם את הדבר הגלותי הזה איבדנו בדרך ללהיות ישראלים (ביחד עם ההומור היהודי כנראה) – איבדנו את הערך של ניראות, של לא להסתתר ולא להתבייש ואפילו כשזה מפחיד או אפילו מסוכן להמשיך להיות מי שאנחנו. ובסופו של דבר כישראלים עם כל האומץ המזויף והמסוכן שלנו אנחנו מפחדים שיזהו אותנו בחו"ל ואנחנו לא מדברים עברית ולא נלך עם שום סממן ישראלי, כדי שלא ידעו. אנחנו הרבה יותר פחדנים במקום הזה מאשר היהודי הגלותי ששם חנוכיה בחלון.

ואני חושבת שירושלים זה המקום לצעוד בו בגאווה ובניראות ודווקא החרדים צריכים להבין אותנו יותר מכולם. אולי יום אחד זה יקרה, אבל בינתיים גם הם כמו הרבה מאד סטרייטים שלא לובשים שחור עדיין לא מצליחים להבין.
אז הנה. הסברתי