יום שישי, 28 בספטמבר 2012

לא רוצה להיות אמא


אחרי שהתנערתי מהגדרת הסטרייטיות שליוותה אותי שנים, הגיע הזמן להתנער או לפחות לאתגר הגדרה אחרת שאני לא מרגישה את עצמי בתוכה.
אמא
לפני 13 שנים ילדתי את בתי הבכורה, מאז ילדתי עוד שתי בנות מקסימות. אני אוהבת אותן מאד, אני לא מצטערת לרגע שילדתי ואני לא מתחרטת על מהלך חיי. אני אוהבת את הנוכחות שלהן בחיים שלי, את הדברים שאנחנו אוהבות לעשות ביחד. אני אוהבת לצחוק איתן, אני אוהבת להקשיב להן כשהן מספרות לי דברים ,אני אוהבת את היכולת שלי לתמוך בהן כשקשה. אני שמחה במי שהן, באיך שהן נפגשות עם העולם, באיך שהן מאמינות בעצמן ובי.
אני אוהבת את מה שהן הכניסו לחיי וגם את איך שהשתנתי בזכותן. הקשיים שהייתי צריכה להתמודד איתם, מעגל הביטחון שהן יצרו סביבי כדי שאוכל למצוא את מי אני באמת.
בת הזוג שלי לא רצתה אף פעם ילדים. יש בסביבה שלנו עוד כמה אנשים כאלה, שלא רוצים ילדים וגם לא רצו אף פעם. ובדרך מוזרה ואולי אבסורדית אני מרגישה איתם הכי בבית. אני מרגישה שאני לגמרי כמוהם, למרות שיש לי ילדות.
אני לא רוצה להיות אמא יותר.
מה זה אומר?
אני רוצה אותן ואני רוצה את החיים איתן ואני רוצה אפילו את החלקים הפרקטים של להיות אמא אבל אני לא רוצה את הכותרת הזאת. הכותרת הזאת מבלבלת אותי כבר הרבה שנים.
כן, גם אני האשמתי תמיד את אמא שלי בכל מה שהלך לי לא טוב בחיים. זה בגלל שהיא עשתה ככה ובגלל שהיא לא עשתה ככה ועוד ועוד. אתם מכירים את זה. כולכם עושים את זה גם. עכשיו כשאני אמא, זה ממש לא נראה לי הגיוני. איך יכול להיות שאני אהיה משהו כל כך משמעותי? לא שאני חושבת שאני לא משמעותית, אל תבינו אותי לא נכון, אבל בתרבות שלנו לאמא יש משמעות של אלוהים. זה כאילו שברגע שילדתי עליתי דרגה ונהייתי אלוהים. לא לגבי כל האנשים בעולם, רק לגבי שלוש, אבל בכל זאת..
לכאורה כל מה שאני אומרת יש לו משמעות אדירה על ההתפתחות שלהן. על האושר שלהן עכשיו ובעתיד, על היכולת שלהן "למצות את הפוטנציאל". איך שאני ואיך שאני לא ישפיעו לאיך הן יהיו בתור מבוגרות. אם הן לא יתחתנו אז זה בגלל שאני התגרשתי, אם הן לא ימצאו את דרכן המקצועית זה בגלל שאני בן אדם כזה חסרת אמביציה ולא דחפתי אותן לשום מקום אף פעם. אם יהיה להן קשה עם חברים אז זה בגלל שאני... מה? לא הקשבתי, לא תמכתי, הייתי ביקורתית מידי או פחות מידי ביקורתית.
כבר כשנעמה נולדה הבנתי שאין מצב לצאת בסדר עם התפקיד הזה. היה לי נורא חשוב להניק אבל בבית חולים אמרו לי שהיא נולדה כל כך קטנה שהיא חייבת תוספת. אחר כך שמעתי על אחרות שבגלל שהתינוק שלהן נולד גדול מאד אז לחצו עליהן לתת תוספות להנקה כי הוא צריך יותר חלב. חוץ מזה שזה כמובן שטויות, זה מסמל בעיני את איך מה שלא תעשי, זה לא יהיה בסדר. מה פלא שרגשות אשם זה הרגש האימהי החזק ביותר?
כשנולדה בתי השלישית התחלתי להגיד שזהו. אני כבר לא מאשימה את אמא שלי בכלום. זה שהיה לי כל יום מה לאכול, זה שהיה לי מה ללבוש נקי וזה שהיא לא התחרפנה וברחה מהבית לתמיד – זה מספיק.
אני רואה את עצמי כבר הרבה שנים בתור שותפה לדירה (ולחיים) עם שלוש ילדות. נכון, יש מיליון דברים שאני יכולה לעשות והן לא ושאני עושה ושהן לא. אני מכינה את האוכל, אני מנקה את הבית, אני דואגת שיהיה להן מה ללבוש. גם בצד הרגשי אנחנו לא ממלאות אותו תפקיד אחת אצל השניה (אבל איזה שני בני אדם ממלאים אותו תפקיד בדיוק אחד אצל השני?). אני מקשיבה להן לסיפורים שלהן וגם לבכי ולמצוקות שלהן יותר או בצורה אחרת משהן מקשיבות לי. ובכל זאת אני לא חושבת שכל דבר שאני עושה או לא עושה משפיע עליהן כמו שאומרים שהוא משפיע.
אני אמורה להיות הדמות הכי משמעותית בחיים שלהם, כמו שזוגיות אמורה להיות היחסים הכי משמעותיים ולהיות בדרגה אחת מעל יחסים אחרים. המשפחה הגרעינית אמורה להיות בדרגה אחת מורמת מיחסים אחרים שיש לי עם אנשים. אצלנו נהיה קצת בלגן (ואנחנו לא כאלה נדירים) שהזוגיות היא לא חלק מהתא המשפחתי ההורי, שיש שני תאים. אולי כשחושבים על זה ככה, בתור תאים משפחתיים אז גם אפשר לראות כמה עוד תאים משפחתיים יש להן שגם בהם יש להן חלק – התא המשפחתי של ההורים שלי, התאים המשפחתיים של החברים הטובים שלהם, התאים המשפחתיים של החברים שלי...
כן, אני משמעותית להן אבל לא בכל רגע נתון. יש להם הרבה אנשים משמעותיים ובכלל לנסות לעשות היררכיה בקרבה בין אנשים זה קצת מגוחך. אחר כך אנחנו לא מבינה למה הילדה בת השבע עסוקה כל היום במי החברה הכי טובה ומי זאת שקצת פחות. מדרגת. יש רגעים שאני מאד משמעותית, יש רגעים שקצת פחות.

בהמשך לדיון שעוררה אווה אילוז בקשר לתפקיד הפסיכולוג כגורם מנרמל שגורם לאנשים לא להתקומם ולהתנער מול החברה, כך אני רואה את תפקיד האם וההורים בכלל. לא במקרה הם נושא השיחה העיקרי ברוב הטיפולים הפסיכולוגים. זה התפקיד שלי לדאוג שהן יתלבשו כמו שצריך, שהן יאכלו נכון, שהן ילכו לבית ספר ויתנהגו יפה. אני צריכה להיות זו שדואגת שהן ימלאו את התפקידים שלהם בעולם ואני צריכה להיות זו שדואגת שהן ימלאו אותן טוב ונכון.
אחת מהביקורות שחזרו על כך שהן היו איתי בבית בחינוך ביתי היתה שאיך הן ידעו להסתדר בעולם האמיתי ואיך הן יהיו מסוגלות להתמודד – בעבודה שהן שונאות, עם בוס מגעיל, עם הצבא.. שמחתי על הביקורת הזאת. אני חושבת שהיא נכונה ומהותית מאד. באמת, יש סיכוי גדול שהן לא יהיו מסוגלות להתמודד עם סיטואציות כאלה. יותר מזה, אני חוששת (בשביל החברה כמובן) שהן אפילו לא יעלו בדעתן לרצות להתמודד עם המצבים האלה. ומה יכול להיות יותר גרוע לחברה מאנשים שלא מוכנים או רוצים לעשות את "מה שצריך"?

עצם קיומו של תפקיד ההורות נועד לנרמל אותם אבל גם אותנו.
חלק מהתפקיד שלנו כהורים הוא לשמור על הילדים מהעולם "האמיתי". אסור להם לדעת איך זה באמת להיות מבוגר. אסור להם לדעת כמה אנחנו נאבקים. אנחנו צריכים "להתנהג יפה" כדי לתת להם את העולם הסטרילי הזה. אסור לנו לריב ליד הילדים, אסור לנו לצעוק אף פעם (לידם ובטח שלא עליהם). אסור להתפרק, אסור לשכב במיטה כל היום בשביזות או סתם בחוסר מאס. אסור לנו לתת סנדוויצ'ים בשלוש הארוחות במשך שבוע סתם כי אין לנו כוח לבשל. אסור לנו לראות טלוויזיה במשך היום.
כשאני שומעת אנשים שלא רוצים ילדים מדברים, אני אומרת – וואלה, המון מזה נכון גם לגבי. איכשהו למזלי ואולי אפילו לחוכמתי הצלחתי להמנע מהדברים האלה ובכל זאת להיות "אמא". חס ושלום אני לא אומרת את זה כדי לשכנע אותם לעשות ילדים אלא להיפך, לשכנע את מי שיש לו ילדים לעשות את זה גם.

יום חמישי, 13 בספטמבר 2012

שטיח רחוב

תראו מה מצאתי!
אני עושה כל מיני נסיונות למפות, כבישים וכו' שילדים יכולים להסיע עליהם מכוניות
(יונתן חובב המכוניות  הוא המוטיבציה העיקרית) והיום מצאתי ברשת את השטיח המעולה הזה
זה כתוב בשפה זרה ולא ברורה, אבל הרעיון הוא שאתם בוחרים קטע מהמפה, הם ממליצים על הרחוב שלכם אבל זה ממש לא הכרחי (למה שלא תהיה לכם חתיכת פריז בבית?) והם מדפיסים את זה על שטיח.
cool ביותר
המחיר גורם לאנשים כמוני להמשיך להסתפק בפתרונות נייר, אבל הי, כנראה שיש כאלה שיש להם קצת יותר..
ואם כבר להוציא כסף אז ברור שעל זה.
נסיעה נעימה


http://www.teppito-kidsrugs.com/info/





יום שני, 3 בספטמבר 2012

בלוג גני משחקים

לפני כמה שנים קניתי ספר מדהים בתולעת ספרים על גני משחקים בכל העולם
והיום מצאתי את הבלוג הזה http://playgrounddesigns.blogspot.co.il/ על גני משחקים בכל העולם

בתל אביב יש כל כך הרבה מעצבים מוכשרים. למה שלא נאפשר להם לעצב את גני המשחקים שלנו?
כי כאן גם כשמחדשים גן משחקים, ולמרבה השמחה העירייה עשתה את זה בשנים האחרונות, תמיד לוקחים אותה חברה וככה לא משנה לאן אתה הולך, המתקנים הם אותם מתקנים.


 והנה אחד מדהים במיוחד ביפן ( Toshiko Horiuchi MacAdam )