יום חמישי, 26 בינואר 2012

יום רביעי, 25 בינואר 2012

לתפור סל

כאן- בלוג של שלוש אחיות

בהתחלה אמרתי וואהו. נראה כמו פטנט. בתמונה השלישית כבר הבנתי שזה לא פשוט כל כך. ובסוף אמרתי לעצמי - האמת שלקנות סל זה לא כל כך יקר ובכלל, מה אני אעשה עם סל?
אבל אל תלמדו ממני. אני סתם עצלנית וזה משגע.







קטלוג תחפושות, פורים, 2011

תמונות ראשונות. תודה לאלמה, נעמה, ליאור ואיילה
גלימות - 10 ש"ח
כתרים - 5-10 ש"ח
שרביט - 5 ש"ח
מסיכת זורו - 5 ש"ח

הילדות - לא למכירה. :)





הוסף כיתוב









יום שלישי, 24 בינואר 2012

להתחפש

בפוסט הקודם על פורים הייתי עסוקה בקיטורים בתור אמא וגם דיברתי על התחפושת כסוג של התחבאות, אבל מאז, בזמן שאני יושבת וגוזרת גלימות (כן, כן, תמונות בקרוב) היו לי כל מיני מחשבות חדשות בנושא.
יש משהו בפורים שבו אפשר להיות מישהו אחר.
המון פעמים ילדים והורים עסוקים בשאלה - למה אני אתחפש? למה תתחפש בפורים השנה?
אבל ה-למה, הוא לא כזה משנה. העיקר זה הלהיות מישהו אחר.
אני כל החיים שלי הייתי מחופשת. כל זמן שהתלבשתי "כמו בת", זה היה להתלבש כדי להראות כמו שאני אמורה להראות, כדי שלא יראו את מי אני באמת. ואהבתי את זה לפעמים, ואהבתי לתפור לי חצאיות, ולפעמים גם להתאפר אבל זה היה סוג של הצגה.
במידה מסוימת זה נכון לגבי כולם - נדיר מאד שילדים בוחרים לעצמם את הבגדים בגיל צעיר.
ובפורים - בפורים מותר לנו הכל ואנחנו יכולים למשך חג אחד להיות מי שאנחנו ממש רוצים להיות.
בפורים ילדות יכולות להתחפש ליפות יותר, לאמיצות יותר, לרעות. הן יכולות להיות ממש קולניות ולצחוק בקול של מכשפה. הן יכולות להיות סופר עדינות ונסיכותיות, הן יכולות להיות המפלצת.
בנים יכולים ללבוש בגדים של בנות, יכולים להתאפר. הם יכולים להיות אכזריים, הם יכולים להיות טיפשים. 

 אני  זוכרת שהכי אהבתי לאפר את כל הפנים. פעם איתן, החבר המוכשר שלי מהמושב, צייר לי על הפנים דוגמא לפי תמונה שראינו במעריב לנוער. אני זוכרת את ההרגשה הזאת שככל שהפנים שלי נצבעים אני מרגישה יותר יפה, יותר משוחררת. אני זוכרת את תחושת ההקלה. אז לא הבנתי לגמרי אבל אהבתי את זה מאד.


יש משהו גאוני בחג הזה, שלמשך כמה ימים אנחנו יכולים להסיר את כל המסכות האלה של - איך אני אמור להראות, להתנהג, כמה רעש אני אמור לעשות..

אז יאללה, לכו על זה ותהנו!

ומילה על המכירה (בכל זאת.. ) - האביזרים אצלנו הם מאד גמישים בהגדרות שלהם. למשל גלימות יהיו בכל מיני צבעים ודוגמאות והן יוכלו להיות גלימות של נסיכות ונסיכים או מכשפים או גיבורי על או מלכות פרחים ועוד ועוד.

יום טוב

רותי

יום שני, 23 בינואר 2012

מנורות בלון

איך מכינים פניאטה (ורד, זה בשבילך)

פניאטה (במקור ממקסיקו) זו מעין קופסא מלאת ממתקים שנראית תמיד בצורה של משהו חמוד. תולים את זה על עץ במסיבת יום הולדת ואז כל הילדים דופקים על זה במקל (לפי התור). לאט לאט הפניאטה מתחילה להתפרק וממתקים נזרקים על הרצפה. (צריך להקפיד לשים בפנים סוכריות וכו' ולא למשל שקית תפוצ'יפס). נשמע קצת אלים ומלא סוכר? נכון. אולי בגלל זה המנהג הזה אומץ בשמחה בתרבות האמריקאית.
בזכות/בגלל דורה, כל הילדים כאן (כמעט) מכירים את זה והאמת, זה כיף גדול.

ההסברים הם כאן
ואם תמיד תהיתם למה למדנו אנגלית בבית ספר? בדיוק בשביל זה.









הוסף כיתוב

אלבום בולים

עוד רעיון מגניב ליצירה מ Bloesem Kids
שם גם יש הוראות מילוליות מפורטות (באנגלית לצערי.. )





יום שבת, 21 בינואר 2012

פורים זה החג הבא

פעם עוד אהבתי את החג הזה. אהבתי בעיקר להיות מאופרת בכל הפנים, להיות מישהי אחרת. חג שבו הלהתחבא הוא בילט אין בתוך החג. פורים זה החג שאח שלי לא אהב, אבל מאז שאני אימא - אוי, לא. פורים. שוב פורים. אבל רק עכשיו נגמר, לא?
ובד"כ מרוב חרדה אני מגלה שפורים מגיע יום לפני החג, ואז אני מברכת על היצירתיות שלי ועל זה שאני מצליחה להנדס משהו בשניות, ואם לא אז אני מברכת על טויס אר אס, בחיי שזו הפעם היחידה בשנה שאני נכנסת לשם, לקנות תחפושת של נסיכה ישאמר לזכותם למרות שהיא עולה יותר ממאה שקל, אחר כך היא תמיד מחזיקה את החצי שנה שהילדה שלי רוצה להמשיך להסתובב בה (בלי כביסה. כמובן).

אבל השנה התעוררתי בזמן, ואפילו החלטתי שזו תהיה הפתיחה החגיגית של החנות שלי - מכירה עליזה וצבעונית לפורים, של אביזרים לתחפושות שהן לגמרי עבודת יד שלי ושל חברתי אילנית ארז ובמחירים זולים זולים. מבטיחה. אז מה יהיה שם? יהיו כתרים, וגלימות, ושרביטים וגם קישוטים שאפשר אחר בבית לגהץ לבגד כדי להפוך אותו לחיפושית, או לפרח או למה שתרצו (כן, כן. לגהץ. לא לתפור. מבטיחה).

אז זהו. זה רק כדי שתתכוננו לזה נפשית, וגם כדי שתשיירנו את הסוף שבוע של העשירי לפברואר (פורים זה בשמיני במרץ). בהמשך אני גם מבטיחה גם תמונות להבהרת התמונה..

יום שני, 16 בינואר 2012

יום שישי - פלאפל בבית של איה בקיסריה

ביום שישי סוף סוף עשינו את הסיבוב ובדרך להורים בצפון עברנו לאכול פלאפל אצל איה בקיסריה.
כצפוי היה כיף וטעים ונעים מאד מאד. התחלה מעולה לסוף שבוע.
שמעתי שיש אנשים שלא אוהבים הפתעות, אז כדי לשכנע אותכם לעצור אצלה בדרך לצפון או אפילו לנסוע במיוחד (בכל זאת, אחר כך אפשר ללכת לראות את הים..) אני אסביר איך זה הולך.
ממש על שולחן האוכל הצמוד למטבח, איה עושה כל יום שישי (12 עד 5) דוכן פלאפל. אפשר בפיתה רגילה (איילה לקחה כזאת עם "רק פלאפל בלי כלום"), או בלאפה (שאיה עושה בעצמה בבוקר). חוץ מכדורים בצבעים (הפעם היה חוץ מהרגיל גם פלאפל סגול) יש גם כל מיני לשים בפנים. גם אני וגם נעמה נתנו לאיה יד חופשית לבחור בשבילנו, כי אם זה היה תלוי בנו היינו יושבות שם כל היום עד שהיינו מצליחות לבחור. אז הפלאפל של נעמה נראה כך - (כל כך מצטערת שלא צילמתי. בפעם הבאה) - לאפה, עליה סלט חצילים, חצילים קלויים, שורה של פלאפלים, קצת נבטים ומלפפון כבוש ביתית. הפלאפל שלי - לאפה, קוואקומולי, ציזיקי מעולה, לימון כבוש (שאחר כך ניסיתי לעשות בבית, נראה אם יצליח), כרוב כבוש ביתי ומעל הכל - טחינה סגולה (!) וכמובן שורה של כדורי פלאפל. מהמם וגם טעים מאד מאד!
ליאור העדיפה לאכול מרק עגבניות שרי שהוגש במפתיע בכוס של שמפניה. כנראה היה ממש טעים כי היא לקחה מנה נוספת.
בין לבין שתינו מהמים מהשמים (כי היה יום סוער במיוחד)
ולקינוח התפנקנו בפנקייקים שניגבנו (כן, כן, כמו שמנגבים חומוס) קרם שוקולד משובח. זה הגיע גם עם שמיניות תפוז להשלמת המעדן.
מצוין!!
וחוץ מזה איה מקסימה וגם הבית שלה וגם כל מי שפגשנו שם.
לפרטים והוראות הגעה - חפשו את איה בפייסבוק תחת השם - נטע ונבט
אני מצרפת כמה תמונות למרות שלא מוצלחות במיוחד מהמפגש הראשון שלנו עם איה בקולאז' סייל.




יום שישי, 13 בינואר 2012

מי יפיל את הקפיטליזם?

בשנה האחרונה זה נהיה הכי אופנתי לשנוא את הקפיטליזם, לכעוס על השיטה. פתאום בבת אחת בכל העולם כולם התעוררו יום אחד בבוקר וגילו שזה לא עובד. שזה דפוק ושזה בעיקר דופק אותנו.
ויש רוחות חדשות ויש חרם על הקוטג', אבל מהצד שלנו - הצד של העסקים שמתנסים להתחרות במירוץ הזה נגד התאגידים, מכאן זה נראה ששום דבר לא השתנה.

הסיבה לזה שמתפרות נסגרות בארץ היא לא זה שH&M הגיעו לכאן. הסיבה היא שאתם הולכים וקונים שם, במקום לקנות ממעצבים צעירים שתופרים בארץ. ויש כאלה והרבה. אז נכון, זה יקר, זה אולי עולה כפול. אין בעיה - אז תקנו חצי. במקום לקנות ארבע חולצות שיחזיקו לכם עונה אחת, תקנו אולי באותו מחיר חולצה אחת יקרה.
הרשתות הגדולות לא יכולות יותר להיות בשבילכם אופציה!
לא רשתות של בגדים, ולא רשתות של מזון, ולא עדן במקום מגדלים.

כשמכרנו בקיץ האחרון בשוק המעצבים בתחנה, הדר שמכרה איתי (papercat, רוצו תקנו) מילמלה איזה יום - תמשיכו לעבור לידינו ולחייך ולחשוב לעצמכם - איזה יופי של דברים, איזה בחורות חמודות. שנה הבאה כבר לא נהיה כאן. רק התפאורה תשאר ואתם לא תבינו לאיפה נעלמנו.
אז זהו, שאנחנו לא נשאר פה לנצח, כשאתם מתפעלים מאיתנו ומהיצירתיות שלנו ונכנסים לקנות בסוהו, כי רשתות זה הכי כיף והכי נוח ובטוח. וקונים בסטמצקי ובצומת ספרים. בסוף לא ישארו סופרים לכתוב לכם את הספרים פשוט כי לא יהיה להם מה לאכול.

כן, אני נשמעת כועסת. אני בעיקר מאד מתוסכלת בגלל שנגמרו לי הקלפים ונגמר לי הכסף להשקיע בהם, ולא הולכת להיות עוד הדפסה. וכמוני עוד הרבה, שמתייאשים, שסוגרים את החנויות שלהם או את העסק שלהם או את המתפרה.

ואתם גאים בעצמכם שבקיץ הלכתם לכל ההפגנות, אבל אתם ממשיכים להאכיל את המפלצת, שעם הרגליים האחוריות מעלה לכם את השכר דירה.

שבת שלום

יום שלישי, 10 בינואר 2012