יום ראשון, 30 ביוני 2013

פמיניסטית


אני אתחיל ואומר שאני פמיניסטית (ברור). אני חושבת שלהגיד שאת לא פמיניסטית זה כמו להגיד שאת לא חושבת שיש לך זכות בחירה.
ועוד הקדמה מתנצלת כזאת על זה שאני לא בקיאה בתיאוריה פמיניסטית (או בכל תיאוריה אחרת למען האמת). לא בהיסטוריה שלה, לא בהתפתחות שלה, לא בכל הזרמים, הפוסטים והכו'. אז מראש אני מתנצלת שאולי את מה שאני אומרת עכשיו כי חשבתי על זה כרגע כבר אמרו טובות וחכמות לפני.

אני מוצאת את עצמי חושבת פעמיים לפני שאני מביאה עוגיות למפגש פוליטי. מה יחשבו עלי אם ידעו שאני אופה? ועוד לא מקצועית כזאת אלא סתם בבית, ועוד אוהבת את זה.
הפמניזם גרם לי לחשוב שמה שנחשב נשי הוא פשוט לא נחשב ושאם אני פמיניסטית אמיתית אני צריכה לעסוק בתחומים גבריים, להצליח בהם כמו גברים וגם לאהוב אותם. מאד חשוב. אם אני נהנית מלבשל, אם אני דמות "מטפלת" כזאת, אם אני טובה עם ילדים, אם אין לי שאיפות קריירה ואני סתם רוצה להיות בבית ושלא לדבר על זה שאני לא שונאת לנקות – כל אלה הופכים אותי להכי א-פמיניסטית שאפשר.
אני לא מאשימה כמובן פמיניסטית היסטורית והן לא יכלו לדעת מה יהיה ומכתפיים של ענקיות אפשר לראות רחוק וכו' אבל המחשבה שאם נוכיח שאנחנו יכולות כמו גברים תפתור את בעיותינו התגלתה כמובן כלא נכונה. זה היה נכון עד גבול מסוים וגם מלא נשים שבאמת מעניינים אותם תחומים "גבריים" או שטובות בהם הרוויחו הרבה, אבל אין ספק שבמקום שמעמדנו ישתווה למעמד הגברים, פשוט התחומים בהם נשים עוסקות הולכים ומתדרדרים. וזה כבר ברור וידוע. ככל שיש במקצוע יותר נשים כך הוא הופך להיות פחות נחשב.
אז מה אנחנו עושות? מנסות לטפס על הר יותר גבוה. אם עכשיו רופאה זה לא נחשב אז אני אלך להיות טייסת.
שיהיה ברור שאין לי בעיה עם נשות קריירה במקצועות "גבריים" אבל יכול להיות שדרך הפעולה הזאת לא מספיקה?

הלוואי שבמקום להגיד שאישה יכולה לעבוד כמו גבר היו אומרות הפמיניסטיות באותם זמנים גם (בנוסף) שמה שנשים עושות הוא מהמם ומעולה ושאם סבתא שלי לא היתה מכינה אוכל לכולם הם היו מסתובבים נורא רעבים.


טוב, אני הולכת להכין עוגיות לערב