יום ראשון, 15 באוגוסט 2010

robox

sound sister #1

ממליצה מאד מאד -

סאונד סיסטר הוא אירוע מוזיקלי שנולד מתוך הרצון לאחד ולייחד יצירה נשית. זוהי פלטפורמה תרבותית שנותנת במה וכבוד לנשים בתעשיית המוזיקה הישראלית

בערב הראשון יופיעו חמישה הרכבים מעולים:


הגר רוה
ידועה בציבור
נעם נבו
דפנה והעוגיות
אונילי

בין לבין תנגן די ג'י רוני פינטו


18.8

21:00

במועדון ה"כלב", רחוב קרליבך 23, תל אביב

מחיר כניסה: 50 שקלים



נתראה

דיוה לוגאסי, דנה זיו וענת ניר

פסטיבל יערות מנשה

זה מגיע! זה מתקרב! יום שישי הקרוב. מאז האינדינגב לא התרגשנו ככה. ועדיין אין לנו שקי שינה ומזרונים.
http://www.festivalyearotmenashe.com/

ושוב ההמלצות שלי - הפעם עם זמנים -

איתמר רוטשילד מארח את אסף תלמודי - יום שישי ב-17:00



















טל כהן שלו - שבת 13:15
קומזיץ משוררים -בלילה, תחת שמיים זרועי כוכבים... יסבו מסביב למדורה קבוצת משוררים לצד קהל מתעניין, ויקראו משיריהם
ובשישי בחצות - הסיפורים המדהימים ביותר בעולם


להתראות ביער!!

אני בני בשן

"ריקודים על פי תהום" מופע ההשקה החגיגי ייערך ביום שישי 3.9 אחר הצהריים במועדון הכליף המיתולוגי.

תראו איזה יופי

גם ממרמלדה (שווה שווה להכנס ובטח שלעשות מנוי. כל יום מקבלים במייל מותק של פוסט).
נעליים משוק הכרמל (90 ש"ח) מפוסט של האחיות שלומית ומירה





בגד ים ברזילאי

באתר מרמלדה המצוין היה פוסט על מותג בגדי הים הברזילאי maaji.
מלא יש לי מה להגיד על ברזיל ועל הים ועל בגדי ים...
לפני שלושה חודשים חזרנו משלושה וחצי חודשים בברזיל. ובאמת, בגדי הים הברזילאים הם משהו משהו.
אני לעומת זאת, ככה בבטחון שאפשר לקבל רק במרחקים, החלטתי לאמץ את שיטתה של נעמה ביתי ולקנות בגד ים של גברים - מכנסי בגד ים ממחלקת הגברים באיזה כלבו וגופיית ספורט רחבה.
יש משהו בבגד ים - זה שאת אמורה ברגע שאת רואה חול ים או דשא של בריכה לפשוט את בגדיך בלי שום היסוס לא נראה לי מעולם הגיוני. אבל מה, ככה עושים.
אני זוכרת בגיל תיכון מינוס (חטיבה קוראים לזה בעיר?) שהלכנו עם הגנים לבריכה במושב רגבה (לנו במושב לא היה מעולם תקציב כדי לבנות בריכה לעצמנו) ואחת המבוגרות (המחשבה שהיא היתה בטח בגיל שאני עכשיו מוזרה ביותר) אמרה לי - מה את מתביישת עכשיו בגוף שלך? (בנימה של - חכי חכי). אני לא יכולתי לדמיין הרגשה גרועה יותר בעתיד.
מצחיק שאני זוכרת את הסיטואציה הזאת עד היום. מצחיק, עצוב.
אני חושבת שבאיזה שהוא אופן תוכנתתי לחשוב שאני לא מרגישה בנוח בגוף שלי ובעיקר בבגד ים בגלל שאני "שמנה".
הרגשתי שמנה אז הרבה יותר משאני מרגישה עכשיו, אחרי שלושה הריונות ואפס נסיונות דיאטה.
רק היום אני מבינה שאפשר להרגיש שלא בנוח עם הגוף שלך גם מסיבות אחרות, בעיקר בתוך בגד ים של בנות.

אז בחוף הים באילהבלה - האי היפה - בברזיל, כשכל הנשים סביבי היו בביקיני (ואני לא מגזימה כשאני אומרת "כל") אני הייתי מאושרת וחופשיה בבגד ים גברי. ולמרות מבטי התמיהה הרגשתי הכי טוב.

ובכל זאת קניתי בברזיל בגד ים של בנות. שלם אמנם אבל מבד מהמם ועם מחשוף מטורף וכשאני הולכת עם הבגד ים הזה (בעיקר בברכה המעמד בינמית בהוד השרון) אני מרגישה כמו דראג קווין אמיתית.