הרגעים שאני הכי שונאת בחיים שלי עכשיו הם כששואלים אותי מה אני עושה. במה אני עובדת
אני שונאת את השאלה הזאת כי כשמסתבר שאין לי קריירה (איך אפשר? אישה בגילך?) המבט של השואל/ת הוא - מה לא בסדר איתך?
אני חושבת שרגשות דומים לאלה בוודאי מרגישות נשים אחרות לשאלות - יש לך ילדים? למי שאין לה ילדים, את נשואה למי שלא.
כי בשביל להיות אישה נכונה היום צריך שתהיי כל אלה - נשואה, עם ילדים וגם עם קריירה.
לא משנה שאני לא מכירה כמעט אף אחת ואף אחד שבאמת מצליחים שיהיה להם את שלושת אלה, עדיין זה מה שצריך ואם לא אז משהו בוודאי שלא בסדר.
כשאנחנו קטנים מבטיחים לנו שאלה מרכיבי האושר, אחר כך מסתבר שאלה מרכיבי ה"הכל בסדר" וככה צריך. ולא משנה שהמציאות מראה שזה לא קורה. שלא להרבה זה מצליח, בטח לא שלושתם ואולי אף אחד מהם לא, שחלק מאלה שלא "הצליח" להם, או שלא רצו שזה יקרה (נישואים/ילדים/קריירה) הם ממש לא בהכרח פחות מאושרים שמחים ונהנים מהחיים שלהם מאלה שיש להם את כל אלה.
אני חושבת שיותר ויותר א-נשים מעזות להגיד שהן לא רוצות ילדים ואולי גם לא רוצות להתחתן או בכלל לחיות בזוגיות. וזה נכון לא רק לגבי לסביות וקוויריות אחרות. אני חושבת שלהגיד - אני לא רוצה ומעולם לא רציתי קריירה, זה משהו שגם בשבילו צריך אומץ. גם נשים וגם גברים.
אז אני מחליטה ברגע זה להפסיק להתפתל ולהסתובב סביב עצמי כששואלים אותי מה אני עושה. אם מישהי יכולה להיות אמיצה מספיק כדי להגיד - אין לי ילדים ואולי גם מעולם לא רציתי ילדים (ואולי רציתי ובכל זאת אין לי), אז אני צריכה למצוא בתוכי את האומץ ולהגיד - אין לי קריירה. ולא היתה לי ונראה לי אפילו שמעולם לא רציתי שתהיה לי קריירה.
(נראה אם אני אצליח, כי אפילו בפוסט הזה קשה לי לכתוב את זה בלי להתחיל להתנצל ולהסביר).
בהצלחה
אני שונאת את השאלה הזאת כי כשמסתבר שאין לי קריירה (איך אפשר? אישה בגילך?) המבט של השואל/ת הוא - מה לא בסדר איתך?
אני חושבת שרגשות דומים לאלה בוודאי מרגישות נשים אחרות לשאלות - יש לך ילדים? למי שאין לה ילדים, את נשואה למי שלא.
כי בשביל להיות אישה נכונה היום צריך שתהיי כל אלה - נשואה, עם ילדים וגם עם קריירה.
לא משנה שאני לא מכירה כמעט אף אחת ואף אחד שבאמת מצליחים שיהיה להם את שלושת אלה, עדיין זה מה שצריך ואם לא אז משהו בוודאי שלא בסדר.
כשאנחנו קטנים מבטיחים לנו שאלה מרכיבי האושר, אחר כך מסתבר שאלה מרכיבי ה"הכל בסדר" וככה צריך. ולא משנה שהמציאות מראה שזה לא קורה. שלא להרבה זה מצליח, בטח לא שלושתם ואולי אף אחד מהם לא, שחלק מאלה שלא "הצליח" להם, או שלא רצו שזה יקרה (נישואים/ילדים/קריירה) הם ממש לא בהכרח פחות מאושרים שמחים ונהנים מהחיים שלהם מאלה שיש להם את כל אלה.
אני חושבת שיותר ויותר א-נשים מעזות להגיד שהן לא רוצות ילדים ואולי גם לא רוצות להתחתן או בכלל לחיות בזוגיות. וזה נכון לא רק לגבי לסביות וקוויריות אחרות. אני חושבת שלהגיד - אני לא רוצה ומעולם לא רציתי קריירה, זה משהו שגם בשבילו צריך אומץ. גם נשים וגם גברים.
אז אני מחליטה ברגע זה להפסיק להתפתל ולהסתובב סביב עצמי כששואלים אותי מה אני עושה. אם מישהי יכולה להיות אמיצה מספיק כדי להגיד - אין לי ילדים ואולי גם מעולם לא רציתי ילדים (ואולי רציתי ובכל זאת אין לי), אז אני צריכה למצוא בתוכי את האומץ ולהגיד - אין לי קריירה. ולא היתה לי ונראה לי אפילו שמעולם לא רציתי שתהיה לי קריירה.
(נראה אם אני אצליח, כי אפילו בפוסט הזה קשה לי לכתוב את זה בלי להתחיל להתנצל ולהסביר).
בהצלחה
