יום שלישי, 26 במאי 2015

יום חמישי, 23 באפריל 2015

אוסטרליה

ההצטרפות שלי (הכה מאוחרת, אני יודעת) לאינסטגרם, מביאה אותי לחזור שוב ושוב לשאלה - אז למה אני לא ב.. עכשיו? (שזה עידון של השאלה - למה אני לא מישהי אחרת?). אז כדי למלא את הצורך העז להיות במקום אחר - יפה יותר, רגוע, שבו מתעסקים בדברים החשובים באמת כמו אסתטיקה, אוכל, מוסיקה ועוד - אני אשתף אתכם כאן בתמונות מאתרים שהגעתי אליהם במקרה. (מי שחברה כאן כבר הרבה שנים יכולה לזכור שככה בעצם התחלתי את הבלוג, לפני שזרמתי למקומות אחרים מאד. )

אז הראשונה היא אוסטרליה. בלי שום סיבה נראית לעין.

אוהלים









אוכל, עיצוב וסדנאות (לא הבנתי בדיוק של מה אבל נראה סופר מגניב) - Local Milk
(בלוג אוכל מהמם שראיתי לראשונה אצל אילנית My Poetic Factory















יום חמישי, 5 במרץ 2015

הקולב

מרמלדה פתחו היום את מרמלדה 2, ולמרות שכל הזמן אני בקרבת יד שנייה והחלפות, וגם מתנדבת בשור תן - קח המהמם (give&take), דווקא הדף של מרמלדה הזכיר לי את הפעם הראשונה שלי .
קראתי לזה "הקולב" וזה קרה לפני חיים שלמים, כשגרתי בתור מבוגרת במושב שבו גדלתי
את הטקסטהזה הפצתי בין חברי המושב, ופרסמתי בבאופן טבעי ב 5.11. 2002
אני שמחה לפרסם אותו שוב כאן

אז זה הולך ככה:

הקולב – או – למה יד שניה 

פתחנו את מחסן הבגדים לפני זמן מה. קיבלתי תגובות מצוינות, אבל רובן היו בנוסח – איזה יופי! יש לנו הרבה בגדים להביא... (ובאמת תודה רבה על ההיענות ונשמח להמשיך ולקבל בגדים), אבל פחות התלהבו מלבוא ולקחת.
ובגלל זה אני כותבת לכם עכשיו, כדי לספר למה אני כל כך אוהבת לקנות (או לקחת) בגדים יד שניה.
אז קודם כל הכסף. נכון, אנחנו לא עניים, אבל להוציא פחות על בגדים מאפשר להוציא יותר על דברים אחרים (מבילויים ועד לאוכל). כשקונים פחות בגדים אפשר "להשתולל" בקניית הבגדים החגיגיים, ובכלל אף אחד לא מתנגד לגמור את החודש עם קצת יותר (או לפחות קצת פחות פחות) כסף בחשבון...
בנוסף מאד נוח לי. פעם הייתי חולת קניות. נהנתי להסתובב ולחפש. אבל עם שתי בנות קטנות כל התענוג נהיה מפוקפק. לנסוע חצי שעה (כשלפחות חצי מהדרך מלווה בפסקול של בכי), למצוא חניה, לפתוח עגלה/מנשא, להוציא מהאוטו ולצאת וכל זה בשביל חנות אחת או מקסימום שתיים, כל עוד הבנות מתנהגות עדיין בצורה נסבלת. עם מוכרות שמבקשות שלא נבלגן (גם בחנויות ילדים), ולדאוג שהן לא יברחו החוצה.
בקולב (ובהרבה חנויות יד שניה אחרות) האווירה פחות קשוחה. לנעמה מותר למדוד וגם לבלגן, יש משחקים, והכל קר
וב לבית!
נכון שקיימת רתיעה שהשכנה תראה אותי עם החצאית שלה משנה שעברה. אני לא מתביישת. אני גאה ללבוש משומש. זה אומר "לא" לתרבות הצריכה המטורפת. זה אומר פחות הוצאות, כלומר פחות שעות עבודה, וזה אומר פחות זבל (גם למחזר בגדים זה איכות סביבה).
אני גאה ושמחה להשתמש במה שמישהו אחר בקהילה שלי כבר לא צריך. בגדים, משחקים, ספרים, ריהוט וכו'. שימו לב כמה ילדים אוהבים לשחק במשחקים בבית של מישהו אחר. להם לא מפריע שזה לא חדש.
ומה שאני אוהבת במיוחד זה המגוון. זאת לא חנות עם סגנון אחד, זאת לא אופנה שנכונה רק להיום ובכל החנויות אפשר למצוא רק אותה, אלא אוסף של סגנונות.
לי נמאס מהנסיון להפוך אותנו לשטנץ, עם אותו משקל ואותם בגדים ואותו מראה.
הקולב הוא חנות לכולם. גברים ונשים, מבוגרים נוער וילדים, שמנים ורזים וגבוהים ונמוכים ובמראה שלנו כולם נראים מצויין!
אני מקווה שהקולב יהפוך גם למקום מפגש בימי החורף הקרבים. אני מתכננת בכניסה עיתון קיר וכולכם מוזמנים להביא גם מפרי עטכם וגם משל אחרים.
מתכונן גם לוח מודעות לפירסום מצוי ונחוץ – מעבודה ועד רהיטים.
תודה על תשומת הלב ולהתראות
רותי קליין
הקולב – מחסן הבגדים שלכם במקלט במרכז
יום חמישי 17:00 – 19:00 יום שישי 13:00 – 14:00





יום שלישי, 3 במרץ 2015

פורים

שבוע שעבר דיברתי בכיתה שלי על זה שהיום אני רואה את כל השנים שהתלבשתי "כמו אישה" כשנים של דראג, של תחפושת, של להתחבא בתוך מראה שהוא לא אני (כמו שלובשים בגדים גדולים מידי כדי להסתיר). אז היום לכבוד פורים החלטתי לנסות את עצמי ולהתלבש ככה פעם ראשונה בחמש שנים (בערך) האחרונות. שמלה, לק, אודם, תכשיטים. כל מה שהתגעגעתי אליו ולא זרקתי מהארון. בהתחלה זה היה כיף, ושמחתי על האפשרות להתחפש לעצמי הישנה (כמעט). אמרתי לכולם שהתחפשתי לפמית (לא לסטרייטית). שמחתי על תגובות שאמרו וואהו, אי אפשר להאמין שזאת את. דווקא מי שהתלהב מאיך שאני נראית עשה לי צביטה בלב. אחרי שעתיים או משהו ברחתי הביתה בריצה כדי להוריד את התחפושת וגם כדי לבכות על כל השנים האבודות שהייתי לא אני.
אני חושבת שפורים זה החג של הקהילה, פי אלף יותר מחודש הגאווה וכדומה. זה החג שבו אנחנו יכולים להתנסות בכל מי שאנחנו ובכל מי שאנחנו לא, זה החג שאפשר לראות ברחוב וגם בבית הספר ילדים וילדות שנהנים מלהיות במגדר השני.
לפעמים זאת הנאה של תחפושת, לפעמים זאת הנאה של היום מותר לי להיות מי שאני באמת, בלי שאף אחד ישאל שאלות ולא יכעס ולא יקרא לי בשמות.
בימים כמו היום אני מרגישה שוב שלהטב"ים וסטרייטים הם כמו שמן ומים. לפעמים זה נראה מתערבב אבל אם משאירים אותנו מספיק זמן לנוח אז שתי השכבות מסתדרות לחוד. אז יש נקודות של מגע, ויש ערבובים לפעמים ויש כאלה שהם לא פה ולא שם או גם וגם.
חג שמח