יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

הרהורים על קריירה

1. אז מה את עושה?
תמיד הייתי עונה - כלום.
חברות שלי היו מתעצבנות. מה זאת אומרת כלום? את הרי כל היום עובדת.
ואני אמרתי שזה הגמול שלי, הלענות כלום בתור תשובה.



יש משהו בתמיהה של אנשים על הבחירה שלי בחיים ללא קריירה,
שדומה להפליא לתגובות שעדי מקבלת על הבחירה בחיים ללא ילדים.

קריירה, מקצוע, עבודה עם עניין, מיצוי הפוטנציאל (מונח חזק), להגשים את עצמי
נראה שזה בלתי נתפס שמישהי לא רוצה את כל זה
או בוחרת לוותר על זה לטובת משהו אחר


2. דרך אחת לדומיננטיות גברית (שובינזם) היא להגיד שנשים לא שוות לגברים ולא יכולות כמו גברים אבל דרך אחרת להסתכל על זה היא להגיד שכל מה שנשים עושות הוא פחות שווה.
אז רואים את זה במקצועות שנחשבים "נשיים" כמו חינוך וסיעוד, אבל אם מסתכלים יותר טוב רואים שכל מקצוע שנהיות בו הרבה נשים הופך בסופו של דבר לפחות נחשב. אפילו ברפואה זה מתחיל לקרות.
אתמול קפצה לי המחשבה שאם הייתי גבר אז כל מה שאני עושה היה הרבה יותר נחשב.
ואם פעם אישה היתה מצופה להיות טובה בבישול, תפירה, ילדים אז אני מרגישה שבחינוך שלי הייתי מצופה להכל חוץ מזה. העיקר לא להיות סבתא שלי, לא?
אבל מה לעשות שזה מה שאני אוהבת? אבל זה לא נחשב, כי זה של נשים.
בהרבה מובנים סבתא שלי היתה במקום יותר טוב ממני. אני לא אומרת שכל הנשים היו במצב יותר טוב מאשר היום, ממש לא, אבל סבתא שלי ספציפית שלפחות בעיניים שלי היתה מאושרת בבית ולי לא היה נראה שחסרה לה "קריירה" (אולי אני טועה, בכל זאת הסתכלתי עליה בעיניים של נכדה) והיא לא היתה צריכה כל הזמן לענות על השאלה הזאת - ומה עם ההגשמה העצמית שלך?

3. הנורמליות של היום כוללת לא רק זוגיות יציבה ונשואה, ילדים ומשכנתא. היא כוללת גם הגשמה עצמית בעבודה.
צריך לזכור שרוב העולם עובד בשביל שיהיה לו מה לאכול, ולא בשביל מיצוי הפוטנציאל.