יום שלישי, 30 ביולי 2013

למה אני לא הולכת

מחר המצעד בירושלים, כל הפייסבוק דגלים דגלים ואני החלטתי לא לבוא. אבל למה? אתן שואלות את עצמכן, רק לפני רגע כתבת כמה המצעד הזה חשוב.
לא השתנו דיעותי ביומיים. המצעד הזה חשוב מאין כמותו. ולא רק כי הוא בירושלים אלא כי הוא גם בירושלים וחשובים גם המצעדים בראשון ובאשדוד ובחיפה ובתל אביב ובכל מקום שלא יהיו (מתי כבר כרמיאל??)
אבל מה שאנשות לא כל כך מספרות בימים אלו הוא שללכת למצעד זה לא כזה פשוט.
מכיוון שלפחות חלק מקוראי הם סטרייטים וסטרייטיות אז חשבתי שאם כבר אני משתפת אתכם בכל כך הרבה, אז למה שלא גם בזה?
אז ללכת למצעד, כל מצעד זה אומר ללכת ברחוב ושאנשים עומדים בצדדים ומסתכלים עליך. כשזה בתל אביב הם לפעמים מוחאים כפיים ואז האתגר הוא להצליח לא להרגיש כמו קרקס שצועד והאנשים עומדים בצדדים עם הבירות שלהם ועם הגלידות שלהם ומחיאות הכפיים שלהם יש בהם מין ה"תראו, תראו, איזה חיה נדירה. והיא דווקא נראית ממש נורמלית". אם זה בירושלים אז או שזורקים עליכם חרא (ולא רק מילולי), יורקים כשאתם עוברים ובכלל פחד אלוהים להצליח להגיע מהתחנה המרכזית ולעקוף מהצדדים את הפגנות החרדים המתגשות. אז בירושלים ההרגשה היא של חיה בכלוב דווקא ולא בקרקס. אם זה בשנה שפשוט תחמו אותנו בגדר מדאגה אלינו (במקום לתחום בגדר את כל השאר), אבל גם במצעד רגיל שהמסלול נבחר בקפידה ואת יודעת טוב מאד שעדיף לך שלא תרדי לשוליים כי מי יודע מה יקרה. לפני שנתיים לדעתי זה היה שלכל אורך המצעד לא עברנו לא מכולת ולא קיוסק ואלה מבינינו ששכחו להביא מים שמו לב לזה ממש.

אני לא הולכת למצעד כי השנה אין לי כוחות להתמודד עם זה. אין לי כוח להצליח להרגיש שלמה ושמחה ולחגוג את מי שאני בזמן שאני צועדת בתוך קהל שונא. אולי זאת טעות, כי בסופו של דבר תחושת הביחד והכוח שאני מקבלת מהמצעדים עולה על הקושי, אבל היום אני לא במצב שאני יכולה להרשות לעצמי להפר את האיזון העדין בתוכי.
אני לא יודעת אם סטרייטים יכולים להבין את ההרגשה של ללכת ברחוב ומישהו תוקע בך מבט על איך שאת נראית, או שילדה שואלת את אימא שלי מאחורי (בלי להתבייש שאני אשמע) - זה בן או בת? או את ההרגשה שיש לי כשאני באה לקבל את פניה של אהובתי בשדה התעופה וכמו כל זוג אחר אנחנו מתחבקות ואולי אפילו מתנשקות (רחמנא לצלן) ומישהי עוברת על פנינו ואומרת - נו, באמת.
אני לא יודעת אם סטרייטים יכולים להבין את הרעל הזה שמגיע מבחוץ בטפטופים או בזרנוקים ומחלחל לי בדם וגורם לנו לריב אחת עם השנייה על שטויות, או לשכב במיטה ולא לרצות לקום או לצעוק על הילדות בלי שום סיבה.

אני לא יודעת אם אתם יכולים להבין את זה, אבל מחר לכבוד המצעד בירושלים תנסו.