יום ראשון, 1 ביוני 2014

חינוך

אנשים יקרים שרוצים לעשות ילדים (גם כמובן נשים יקרות). סתם כמה מילים שעלו בראשי בזמן שתליתי כביסה.
אתם בוחרים להביא ילדים, ואני אישית דווקא מבינה את זה כי אני מאד מבסוטית מלהיות אימא אבל יש כל מיני דיבורים באוויר שכבר שנים אני רוצה לענות עליהם ואולי עכשיו מצאתי כמה מילים.

קודם כל - הילד הוא לא שלך. בן אדם (וגם לדעתי חיות וחפצים אבל לא חשוב כרגע) לא שייכים לאדם אחר. ילדת בן אדם, את דואגת לו, מטפלת בו. רוצה שיהיה לו טוב. ולא משנה מה עשית בשבילו, הוא לא שלך. הוא אדם אחר שאת זכית להביא לעולם.
ובהמשך לזה - כשאנחנו מסתכלות על עצמנו אנחנו יכולות לראות  את ההשפעות של הבית שגדלנו בו ואת החלקים של המשפחה שלנו בנו אבל אנחנו הרי יודעות שזה רק חלק מסוים ממי שאנחנו. אנחנו לא ממשיכות של ההורים שלנו, אנחנו לא ההגשמה העצמית שלהם, אנחנו  לא כל מה שהם אי פעם רצו ולא הצליחו להשיג.

חינוך טוב בעיני הוא בעיקר אם לא רק לאפשר לילד ולתת לו את כל התנאים להיות מי שהוא. בגילאים מסוימים זה אומר לבחור מה ללבוש ומה לאכול, בגילאים אחרים זה להתלבט לגבי הדעות הפוליטיות שלו או הנטיות המיניות או מה הוא רוצה להיות שהוא יהיה גדול.

הרצון בילד כהמשך של האני הוא פשוט ברוב רובם של המקרים לא עומד במבחן המציאות. במזל רוב האנשים זונחים את הציפיה הזאת במהלך הדרך, אבל לצערי הרבה עוד נשארים עם הציפיה הזאת שהילד יהיה אותו בן/בת שהיה להם בראש כשהם דמיינו בגיל עשר איזה מין ילדים יהיו להם.

יכול להיות שאתה טבעוני והילדה שלך תאכל בשר. יכול להיות שאת שמאלנית והילד שלך יצביע ליכוד, יכול להיות שאת שונאת את העיר והילדה שלך תעבור לניו יורק ויכול להיות שאת דוקטור לפיסיקה והילד שלך לא יעשה אפילו בגרות. אתה יכול להיות הומופוב מושבע והילד שלך יהיה הומו.
אני יכולה להמשיך עם זה עוד הרבה. אינסוף דוגמאות.
עם חלק מהפערים אנשים מצליחים להתמודד ומצליחים להתרגל לזה שהילד שלקחו אותו לכל הקונצרטים שומע בסוף רוק כבד, או שהילדה שלכם מעדיפה בגדים יד שנייה, לא משנה כמה מותגים אתם אוהבים. אבל זה כל פעם מפתיע אותי מחדש איך אנשים בוגרים ממשיכים להתבאס מזה שהילדים שלהם הם לא מה שהם ציפו. או לא מה שהם חושבים שילדים/אנשים צריכים להיות.

יכול להיות שאתם לא מבינים על מה אני מדברת. יש עדות שבהן זה כמעט לא קיים. אבל  יש תרבויות, למרבה הפלא דווקא אלה שמשום מה ובלי שאני אבין איך נחשבות המתקדמות יותר, ה"מפותחות",  שבהן הרעה חולה הזאת קיימת בצורה קיצונית.

לסיום אני אתן עצה מנסיוני. כשאתם בתור הורים מצליחים לנקות את הציפיות האלה ואת מודל הילד המושלם ואיך צריך להיות, זה כל כך הרבה יותר קל להיות הורה.
תנו לילדים שלכם לבחור את הבגדים שלהם מהרגע שהם יודעים לגשת לארון. זאת התחלה מעולה להבין שהילד שלנו הוא לא הבובה שקנינו כדי שנוכל לשחק בה כרצוננו. (ובאמת תכלס, מה באמת אכפת לכם מה הוא לובש?)

בהצלחה