יום שישי, 13 בינואר 2012

מי יפיל את הקפיטליזם?

בשנה האחרונה זה נהיה הכי אופנתי לשנוא את הקפיטליזם, לכעוס על השיטה. פתאום בבת אחת בכל העולם כולם התעוררו יום אחד בבוקר וגילו שזה לא עובד. שזה דפוק ושזה בעיקר דופק אותנו.
ויש רוחות חדשות ויש חרם על הקוטג', אבל מהצד שלנו - הצד של העסקים שמתנסים להתחרות במירוץ הזה נגד התאגידים, מכאן זה נראה ששום דבר לא השתנה.

הסיבה לזה שמתפרות נסגרות בארץ היא לא זה שH&M הגיעו לכאן. הסיבה היא שאתם הולכים וקונים שם, במקום לקנות ממעצבים צעירים שתופרים בארץ. ויש כאלה והרבה. אז נכון, זה יקר, זה אולי עולה כפול. אין בעיה - אז תקנו חצי. במקום לקנות ארבע חולצות שיחזיקו לכם עונה אחת, תקנו אולי באותו מחיר חולצה אחת יקרה.
הרשתות הגדולות לא יכולות יותר להיות בשבילכם אופציה!
לא רשתות של בגדים, ולא רשתות של מזון, ולא עדן במקום מגדלים.

כשמכרנו בקיץ האחרון בשוק המעצבים בתחנה, הדר שמכרה איתי (papercat, רוצו תקנו) מילמלה איזה יום - תמשיכו לעבור לידינו ולחייך ולחשוב לעצמכם - איזה יופי של דברים, איזה בחורות חמודות. שנה הבאה כבר לא נהיה כאן. רק התפאורה תשאר ואתם לא תבינו לאיפה נעלמנו.
אז זהו, שאנחנו לא נשאר פה לנצח, כשאתם מתפעלים מאיתנו ומהיצירתיות שלנו ונכנסים לקנות בסוהו, כי רשתות זה הכי כיף והכי נוח ובטוח. וקונים בסטמצקי ובצומת ספרים. בסוף לא ישארו סופרים לכתוב לכם את הספרים פשוט כי לא יהיה להם מה לאכול.

כן, אני נשמעת כועסת. אני בעיקר מאד מתוסכלת בגלל שנגמרו לי הקלפים ונגמר לי הכסף להשקיע בהם, ולא הולכת להיות עוד הדפסה. וכמוני עוד הרבה, שמתייאשים, שסוגרים את החנויות שלהם או את העסק שלהם או את המתפרה.

ואתם גאים בעצמכם שבקיץ הלכתם לכל ההפגנות, אבל אתם ממשיכים להאכיל את המפלצת, שעם הרגליים האחוריות מעלה לכם את השכר דירה.

שבת שלום