כשהתחילה מלחמת לבנון השנייה וכמו עכשיו הגיעו צווי השמונה לחיילי המילואים , השכן שלנו דפק בדלת להיפרד. היה בו משהו שרצה שנגיד לו לא ללכת. אבל לא אמרנו, כי זה לא התפקיד של העורף. חיבקנו אותו ואמרנו לו להיזהר אבל לא אמרנו לו שלא ילך. אחרי חודש הוא חזר, אחרי שאיבד מלא חברים שם. אני זוכרת גם איך הוא התנצל שהוא לא חוזר לעצמו מיד.
כולנו יושבים בבית חסרי אונים מול הממשלה שמכניסה אותנו לעוד בוץ ועוד בוץ, שזורקת טילים על בתים בעזה ומגייסת שוב חיילי מילואים.
בעצם כ"עם" יש לנו שני כיווני השפעה עיקריים על הממשלה. אחד הוא הבחירות, ואז אנחנו יכולים כל שאר הזמן להגיד - אבל אנחנו הצבענו שלום ואשמים מי שהצביעו שוב לביבי ולימין. אבל יש את הדרך השנייה שהרוב נוטה להתעלם ממנה והיא פשוט לא ללכת כשקוראים לנו. כשקוראים לכם.
אז כל מצביעי השמאל הציוני של מרצ והעבודה שאוהבים לעשות לביבי נו נו נו - אל תלכו. במקום לבכות על המצב אל תעשו אותו. כנראה הימין שמילא את רחובות ירושלים בקריאות מוות לערבים הוא לא בדיוק אותו ציבור שמאכלס את המטוסים היוקרתיים של צה"ל שברגעים אלה מייצרים הרבה יותר מהרוג אחד וכנראה שגם מי שנהרג מפצצה נשרף למוות. ואני מודה שאני לא יודעת מה הולך היום אבל לפחות בזמני את ה"יחידות המובחרות" מילאו "מיטב בנינו" מצביעי מרצ שמאלנים יפי נפש אוהבי ערבים שעשו מה שאומרים להם, תפסו מבוקשים, הרסו בתים של "מחבלים" ולא שאלו שאלות מיותרות.
1500 חיילי מילואים זה כנראה לא הרבה, וזאת בטח גם רק ההתחלה. אבל אם 1500 אנשים היום יסרבו ללכת לפעולות הנקם חסרות ההיגיון של ביבי וחבריו זאת תהיה אמירה. אמירה יותר חזקה, יותר אמיצה ויותר משמעותית גם משני מיליון מפגינים.
לפני כמה שנים, נדמה לי שזה היה סביב המלחמה בג'נין כשהטלווייזיה החברתית עשתה כתבה על סרבנות וזכור לי שם בחור אחד שאמר שהוא עשה הרבה דברים מסוכנים כשהוא היה בצבא. לבנון, שטחים, מלחמות. אבל הדבר הכי אמיץ שהוא עשה בחיים היה לסרב.
בשביל גבר ישראלי לסרב לבוא כשהצבא קורא לו הוא מעשה אמיץ. זר לא יבין זאת. תנסו להסביר את זה לחברים שלכם בחו"ל ובטח שלפלסטינים והם לא יבינו מה הבעיה. אתה נגד מלחמה? אל תלך. אבל יש משהו בציונות הזאת שנכנסה לנו לוריד שמשבשת עלינו את דעתנו.
בשביל המעשה האמיץ הזה גברים צריכים את הנשים בסביבה שלהם. הם צריכים את הנשים שלא יהיו עורף חם רך ואוהב שמחכה בבית ומכין להם מרק כשהם באים לחופשה. הם גם לא צריכים את הנשים שיבכו על זה שהם הולכים ולא ישנו בלילה כל עוד הם שם והם אפילו לא צריכים את הנשים כדי שיתאבלו עליהם כל החיים אם הם חס ושלום לא יחזרו משם.
הם צריכים את הנשים שיגידו להם לא ללכת. הם צריכים את הנשים שיגידו להם - אתם חשובים והחיים שלכם יותר חשובים. יותר חשובים מאדמה, יותר חשובים מהכבוד של ביבי ואפילו יותר חשובים מהכבוד של צה"ל. אתם חשובים והדעות שלכם חשובות וזה שאתם לא רוצים מלחמה זאת סיבה מספיק טובה כדי לא ללכת.
הם צריכים את הנשים בסביבה שלהם חזקות. את האימהות שלהם, האחיות שלהם, החברות שלהם והנשים שלהם - כל מי שלא רוצה שהגבר שהיא אוהבת יהרג - אל תתנו להם ללכת.
וכשהשכן שלכם בא להגיד לכם שלום תגידו לו לא ללכת.
בלי חיילים אין צבא ובלי צבא אין מלחמות. זה ככה פשוט.
כולנו יושבים בבית חסרי אונים מול הממשלה שמכניסה אותנו לעוד בוץ ועוד בוץ, שזורקת טילים על בתים בעזה ומגייסת שוב חיילי מילואים.
בעצם כ"עם" יש לנו שני כיווני השפעה עיקריים על הממשלה. אחד הוא הבחירות, ואז אנחנו יכולים כל שאר הזמן להגיד - אבל אנחנו הצבענו שלום ואשמים מי שהצביעו שוב לביבי ולימין. אבל יש את הדרך השנייה שהרוב נוטה להתעלם ממנה והיא פשוט לא ללכת כשקוראים לנו. כשקוראים לכם.
אז כל מצביעי השמאל הציוני של מרצ והעבודה שאוהבים לעשות לביבי נו נו נו - אל תלכו. במקום לבכות על המצב אל תעשו אותו. כנראה הימין שמילא את רחובות ירושלים בקריאות מוות לערבים הוא לא בדיוק אותו ציבור שמאכלס את המטוסים היוקרתיים של צה"ל שברגעים אלה מייצרים הרבה יותר מהרוג אחד וכנראה שגם מי שנהרג מפצצה נשרף למוות. ואני מודה שאני לא יודעת מה הולך היום אבל לפחות בזמני את ה"יחידות המובחרות" מילאו "מיטב בנינו" מצביעי מרצ שמאלנים יפי נפש אוהבי ערבים שעשו מה שאומרים להם, תפסו מבוקשים, הרסו בתים של "מחבלים" ולא שאלו שאלות מיותרות.
1500 חיילי מילואים זה כנראה לא הרבה, וזאת בטח גם רק ההתחלה. אבל אם 1500 אנשים היום יסרבו ללכת לפעולות הנקם חסרות ההיגיון של ביבי וחבריו זאת תהיה אמירה. אמירה יותר חזקה, יותר אמיצה ויותר משמעותית גם משני מיליון מפגינים.
לפני כמה שנים, נדמה לי שזה היה סביב המלחמה בג'נין כשהטלווייזיה החברתית עשתה כתבה על סרבנות וזכור לי שם בחור אחד שאמר שהוא עשה הרבה דברים מסוכנים כשהוא היה בצבא. לבנון, שטחים, מלחמות. אבל הדבר הכי אמיץ שהוא עשה בחיים היה לסרב.
בשביל גבר ישראלי לסרב לבוא כשהצבא קורא לו הוא מעשה אמיץ. זר לא יבין זאת. תנסו להסביר את זה לחברים שלכם בחו"ל ובטח שלפלסטינים והם לא יבינו מה הבעיה. אתה נגד מלחמה? אל תלך. אבל יש משהו בציונות הזאת שנכנסה לנו לוריד שמשבשת עלינו את דעתנו.
בשביל המעשה האמיץ הזה גברים צריכים את הנשים בסביבה שלהם. הם צריכים את הנשים שלא יהיו עורף חם רך ואוהב שמחכה בבית ומכין להם מרק כשהם באים לחופשה. הם גם לא צריכים את הנשים שיבכו על זה שהם הולכים ולא ישנו בלילה כל עוד הם שם והם אפילו לא צריכים את הנשים כדי שיתאבלו עליהם כל החיים אם הם חס ושלום לא יחזרו משם.
הם צריכים את הנשים שיגידו להם לא ללכת. הם צריכים את הנשים שיגידו להם - אתם חשובים והחיים שלכם יותר חשובים. יותר חשובים מאדמה, יותר חשובים מהכבוד של ביבי ואפילו יותר חשובים מהכבוד של צה"ל. אתם חשובים והדעות שלכם חשובות וזה שאתם לא רוצים מלחמה זאת סיבה מספיק טובה כדי לא ללכת.
הם צריכים את הנשים בסביבה שלהם חזקות. את האימהות שלהם, האחיות שלהם, החברות שלהם והנשים שלהם - כל מי שלא רוצה שהגבר שהיא אוהבת יהרג - אל תתנו להם ללכת.
וכשהשכן שלכם בא להגיד לכם שלום תגידו לו לא ללכת.
בלי חיילים אין צבא ובלי צבא אין מלחמות. זה ככה פשוט.
נכון, בלי צבא אין מלחמות. והעולם הערבי ישמיד אותנו ללא קרב.
השבמחקפוסט הזוי מאין כמוהו.
תראי מה זה, הסכמנו להפסקת אש, נצרנו נשק - וראי זה פלא, הצד השני ממשיך לירות...
השבמחקhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4543698,00.html
אולי כדאי לעשות לך לחשוב מחדש על גישת ה"אל תלכו"...