חופש גדול זה יותר קשה מחינוך ביתי

תמיד ידעתי את זה, וגם אמרתי את זה לכל מי שהתפעל מזה שאנחנו עושות חינוך ביתי, אבל אחרי 12 שנה של בית, שנה של בית ספר וכמעט חודש של חופש גדול אני יכולה להגיד את זה מהצד השני של המפה. חופש גדול זה יותר קשה.
אז אנחנו בבית, כולנו, כמו פעם (כמעט) אבל עכשיו יש מין ציפיה כזאת שלהן וגם של הסביבה ש"נעשה משהו". זה חופש, זה הזמן שצריך לבלות, להנות, לעשות דברים מיוחדים. ואני, מה לעשות, צריכה לעבוד. ובכלל, האופי שלי לא התאים אף פעם לדמות האמא המודרנית שמסיעה את הילדים כל היום ושמפעילה אותם. אני עצלנית מידי בשביל זה.
אז אנחנו בבית, והאמת שזה לגמרי מבחירה. אחרי עשרה חודשים של כל יום כל בוקר מלא ילדים, ואחר כך אחרי צהריים של בהייה ומנוחה, אני באמת חושבת שמה שהן הכי צריכות זה לנוח. לנוח מיותר מהרבה ילדים בבת אחת, לנוח מעשייה. לנוח מאטרקציות. אז פעם בכמה ימים יש חבר או חברה, אצלנו או אצלם, ופעם בכמה זמן יש סרט או משהו כזה ושאר הזמן יש מנוחה והתאוששות.
אז מה קשה?
שהמנוחה הזאת כוללת להוציא עצבים של עשרה חודשים אחת על השניה, ולפעמים גם עלי.
שילדות שהתרגלו כל כך מהר לבית ספר, קשה להן להתרגל בחזרה לחוסר עשייה
שעכשיו בניגוד לפעם אני צריכה גם לעשות דברים ואני לא פנויה כל כך לכל הסבלנות הזאת שנדרשת ממני

אבל מה? אני אוהבת את זה. וכמה שאני אוהבת את חיי החדשים, כולל השקט שיש לי בבקרים, אני מתגעגעת לחינוך הביתי ומצטערת מאד שאני לא יכולה להמשיך בו.

יום טוב לכולם
רותי

ובינתיים - מצאנו על יד הבית שני אלבומים של מדבקות. ישנות ישנות אבל מלהיבות ביותר.
הנה חלק ממה ששלפתי אני מתוך האלבומים והחבאתי לי בארון -