יום ראשון, 15 באוגוסט 2010

בגד ים ברזילאי

באתר מרמלדה המצוין היה פוסט על מותג בגדי הים הברזילאי maaji.
מלא יש לי מה להגיד על ברזיל ועל הים ועל בגדי ים...
לפני שלושה חודשים חזרנו משלושה וחצי חודשים בברזיל. ובאמת, בגדי הים הברזילאים הם משהו משהו.
אני לעומת זאת, ככה בבטחון שאפשר לקבל רק במרחקים, החלטתי לאמץ את שיטתה של נעמה ביתי ולקנות בגד ים של גברים - מכנסי בגד ים ממחלקת הגברים באיזה כלבו וגופיית ספורט רחבה.
יש משהו בבגד ים - זה שאת אמורה ברגע שאת רואה חול ים או דשא של בריכה לפשוט את בגדיך בלי שום היסוס לא נראה לי מעולם הגיוני. אבל מה, ככה עושים.
אני זוכרת בגיל תיכון מינוס (חטיבה קוראים לזה בעיר?) שהלכנו עם הגנים לבריכה במושב רגבה (לנו במושב לא היה מעולם תקציב כדי לבנות בריכה לעצמנו) ואחת המבוגרות (המחשבה שהיא היתה בטח בגיל שאני עכשיו מוזרה ביותר) אמרה לי - מה את מתביישת עכשיו בגוף שלך? (בנימה של - חכי חכי). אני לא יכולתי לדמיין הרגשה גרועה יותר בעתיד.
מצחיק שאני זוכרת את הסיטואציה הזאת עד היום. מצחיק, עצוב.
אני חושבת שבאיזה שהוא אופן תוכנתתי לחשוב שאני לא מרגישה בנוח בגוף שלי ובעיקר בבגד ים בגלל שאני "שמנה".
הרגשתי שמנה אז הרבה יותר משאני מרגישה עכשיו, אחרי שלושה הריונות ואפס נסיונות דיאטה.
רק היום אני מבינה שאפשר להרגיש שלא בנוח עם הגוף שלך גם מסיבות אחרות, בעיקר בתוך בגד ים של בנות.

אז בחוף הים באילהבלה - האי היפה - בברזיל, כשכל הנשים סביבי היו בביקיני (ואני לא מגזימה כשאני אומרת "כל") אני הייתי מאושרת וחופשיה בבגד ים גברי. ולמרות מבטי התמיהה הרגשתי הכי טוב.

ובכל זאת קניתי בברזיל בגד ים של בנות. שלם אמנם אבל מבד מהמם ועם מחשוף מטורף וכשאני הולכת עם הבגד ים הזה (בעיקר בברכה המעמד בינמית בהוד השרון) אני מרגישה כמו דראג קווין אמיתית.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה