מתוך בית החלומות של אן, מאת ל.מ. מונטגורמי
"... את תהיי לחברה שלה, לא כן, אן, יקירונת?"
"אהיה, אם היא תניח לי" אמרה אן, ברצינות המתוקה, הנובעת-שופעת בקלות, האופיינית לה.
"לא, את חייבת להיות חברה שלה, א היא תניח לך ואם לאו," אמרה העלמה קורניליה בתקיפות. "אל תקפידי איתה א היא תהיה צפודה לפעמים - אל תבחיני בכך... אלצי אותה בפשטות להתיידד - בכוחך לעשות זאת - את אחת מאלה שיש להם הכשרון לזה. אלא שאסור לך להיפגע בקלות. ואל תיעלבי אם יהיה נדמה לך שהיא איננה רוצה שתרבי בביקורים שם....
הביאי אותה לידי כך שפשוט תבוא הנה לעתים קרובות ככל האפשר".
"... את תהיי לחברה שלה, לא כן, אן, יקירונת?"
"אהיה, אם היא תניח לי" אמרה אן, ברצינות המתוקה, הנובעת-שופעת בקלות, האופיינית לה.
"לא, את חייבת להיות חברה שלה, א היא תניח לך ואם לאו," אמרה העלמה קורניליה בתקיפות. "אל תקפידי איתה א היא תהיה צפודה לפעמים - אל תבחיני בכך... אלצי אותה בפשטות להתיידד - בכוחך לעשות זאת - את אחת מאלה שיש להם הכשרון לזה. אלא שאסור לך להיפגע בקלות. ואל תיעלבי אם יהיה נדמה לך שהיא איננה רוצה שתרבי בביקורים שם....
הביאי אותה לידי כך שפשוט תבוא הנה לעתים קרובות ככל האפשר".
