זה קורה היום

פסטיבל דוקאביב

http://docaviv.co.il/index.php
אני בזמן הפסטיבל כבר אהיה בפולין, אבל הנה כמה סרטים שהייתי שמחה לראות -

גברים בסאונה
תוך שימוש במנהג הפיני העתיק של מירוק גופני ונפשי בסאונה, במאי הסרט מסתובבים ברחבי ארצם היפה, ומביאים שיחות אינטימיות של גברים על החיים.

התאומות טופ

התאומות הלסביות טופ, שתי ילדות רעות במובן הטוב של המילה, הן זמרות קאנטרי
וקומדיאנטיות שצברו פופולריות רבה במקום להפוך לתופעת שוליים קווירית, בשל יכולתן
לדחוף את גבולות הבושה בעזרת צחוקים, חוכמה ואהבת אדם. \

הבלתי נראים

הסרט מתעד תקופה של 12 שנים בכפר הלא מוכר ערב-אל נעים שבגליל. הבדואים החיים במקום למעלה ממאה שנה, משרתים כגששים בצה"ל. אחד מהם הוא פהים, גיבור הסרט.

פנינה פיילר אחות קומוניסטית

מסע עכשווי עם אישה בת 85, קיצונית, חסרת פשרות, אחות רחמנייה בסגנון הצבא האדום
וקומוניסטית מהפכנית ברוח של צ'ה גווארה.

ראיתי ג'ירפות בהודו
להקת הרוק הפרועה "ג'ירפות" במסע מוזיקלי הזוי ומעורר השראה בהודו שמשתבש בעקבות הפיגועים במומביי
ושולח את הלהקה למצוא את הקהל שלה – הישראלים שנמלטו מגואה מפחד מפיגוע נוסף.

ויש אפילו דוקובלוג http://docaviv.co.il/index.php?option=com_content&task=blogsection&id=11&Itemid=131
ובו כותבת ליאור אלפנט חברתי על הסרט "תיירים בחלל".

רבקה זוהר

פסטיבל אקטיביזם

http://www.activism2010.org.il/

רפאל אבולעפיה

http://www.rafaelaboulafia.com/

רפאל אבולעפיה נולד בראשון לציון בשנת 1893.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בהיותו כבן עשרים, הוא בורח למצרים כדי לחמוק מחובת גיוס לצבא הטורקי ומשאיר בתל אביב אמא ושבעה אחים ואחיות צעירים. באלכסנדריה הוא פוגש פליטים נוספים מבני הארץ ומתנדב עימם לצבא הבריטי במסגרת גדוד נהגי הפרדות. בימים שלפני היציאה למלחמה הוא מתחיל לכתוב יומן.

בדיוק 95 שנה אחרי שנכתב מתפרסם היומן כבלוג העוקב יום יום אחר חויותיו של רפאל אבולעפיה כחייל בצבא הבריטי במלחמה הגדולה.

"יוצא למלחמה" הוא פרויקט מרתק שיצרו רוני אבולעפיה, נכדתו של רפאל ושירי פרציגר כהן

אסף אמדורסקי

סיני
מילים ולחן: אסף אמדורסקי

את ואני צריכים להגזים
לעולם נחזור להיות בני עשרים
תמיד נשתרע על החוף עירומים
תחת ירח בוהק
הרוח שלך מספיק חזקה
והגוף יישא את המשקל בעוצמה
אולי ניסע בטרמפים לסיני
בלי להודיע לאף אחד
בלי לחשוב מי ידאג אם ניסע

עוד נצרח בגרונות צרודים
בהופעות תמיד נעמוד קדימה
עוד נריב בטירוף
עד שהשכנים יזמינו שוטרים
הימים זורמים ואפשר לנחש
גם בנפש גם בגוף
מתקרבים למה שרצינו להיות
כשנהיה גדולים

כל יום שעובר כל שנה שעוברת
משתנים מעט בתוך תמונה זוהרת
גם אם כבדים ההרגלים

הארי פוטר

כשחזרנו לארץ אמרתי שאנחנו חוזרים לקוטג' ולהארי פוטר השביעי.
אז אני כבר הספקתי לגמור אותו, ונעמה קוראת ללא הפסקה.

בספר השביעי דימויי השואה הולכים וגוברים ואחרי ששמעתי את בנותי משוחחות בקלילות על מי הוא טהור דם ומי לא, החלטתי להשתמש בספר כדי לספר להן קצת על מה שקרה בעולם האמיתי.

בגלל שהן לא הלכו לגן וגם לא הולכות לבית הספר, נחסכה מהן חווית הילדות שלנו של תמונות וסיפורים ששמענו בגיל צעיר מידי, בלי יכולת להבין ובלי הזדמנות לפרוק. מישהו פעם אמר שאם אפשר היה הוא היה מספר לילדים שלו בגיל עשרים פלוס. חברה אחרת אמרה, ואני מסכימה איתה (אני חושבת) שאז זה אומר להסתיר.
בהדרגה הן יודעות יותר ושומעות יותר וגם שואלות. בהתחלה זה היה לספר על זה שהיתה מלחמה גדולה, אח"כ להוסיף שהרבה יהודים מתו שם ועכשיו בעזרתו של הארי פוטר לספר קצת יותר על מה שכולנו לא יכולים להבין.

ביום שישי הבא אני טסה לפולין ובפעם הראשונה אהיה באושוויץ. אולי כשאפחד ממש אדמיין את הארי, ורון, והרמיוני ולונה לצידי.