"הוי, פוליאנה, מה את זוממת עכשיו?", נאנחה דודתה. "הרי את באמת ילדה בלתי רגילה!".
פוליאנה כוצה גבותיה בדאגת מה.
"דודה פולי, בבקשה. מה זה בלתי רגילה? אם אני בלתי רגילה,
אז אני לא יכולה להיות רגילה, נכון?"
"בודאי אינך יכולה"
"אה, אז הכל בסדר. אני שמחה שאני בלתי רגילה". נאנחה פוליאנה
ופניה התבהרו. "את מבינה, גברת ויט נהגה לומר שגברת רוסון
היא אשה רגילה מאד - והיא מאד לא אהבה את גברת רוסון".
(מתוך פוליאנה, מאת אלינור פורטר, בתרגום יואב לביא, בהוצאת זמורה ביתן)
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בלהיות אמא, זה שיש לי את ההזדמנות להקריא עוד ועוד ספרים. בעיקר אנחנו אוהבות ספרים על ילדות בלתי רגילות (מה זה אומר עלינו).
חוץ מפוליאנה, רצינו להמליץ על עוד כמה ספרים.
וכמובן - האסופית וכל שאר הסדרה על אן שרלי
קטע שליאור אוהבת במיוחד - מתוך המכתב של דיווי. הנה המכתב:"אין לי יותר חדשות הנה שש נשיקות XXXXXX
דורה שולחת אחת
הנה שלה X
ידידך האוהב דיוויד קיית
נ.ב. אן מי היה אביו של השטן אני רוצה לדעת"
קלמנטיין - מאת שרה פניקר, איורים מרלה פרייזי
http://www.matarbooks.co.il/index.php?book=1450&nav=1
ואני קלאריס בין, לגמרי מאת צ'ילד לורן, בתרגום גילי בר הלל, בהוצאת אגם
http://www.iguana-books.co.il/Critique.asp?PN=4&BookID=200
"אמא בשלה משהו, ותודה לאל זה לא היה תבשיל שעועיתועוד הרבה תודה לאל זה לא היה אפילו ברוקולי
לא, זה היה משהו הרבה הרבה יותר מלהיב.
זה היה הדבר הכי טוב שיכול להיות,
דבר שגורם לבילבלות להתרגש מאוד מאוד. נחשתם נכון:עוגת שוקולד עשירה
רצתי לתוך הבית. קדם כל אמרתי, שגעון, אחר כך אמרתי,
מה קורה פה?
מותר ללקק את הקערה? ואז, לבסוף, אמרתי, בבקשה,
כי זה תמיד משפר את הסיכויים.
זאת היתה עוגת יום הולדת בשביל אבא"
וכמובן - בילבי
