ליאור מצלמת

גלובליזציה - משהו טוב

אחרי 6 שעות באוטובוס מסאו פאולו לפארטי, פלוס חצי שעה עם המזוודה והתיקים מתחנת האוטובוס עד האכסניה (באתר שלהם היה כתוב 10 דקות. זה לא כלל את איילה כנראה), הגענו לאכסניה עייפים אך רצוצים.
ברקע התנגנה Sia יקירתנו.
מייד הרגשנו בבית ויכלנו לחבק את הבחורה בקבלה מרוב התרגשות.
http://www.siamusic.net/media

הרבה מהצרות בהסטוריה האנושית התאפשרו בגלל זרות. אנשים יכלו להתיחס לאנשים אחרים בחוסר אנושיות בגלל שהם היו שונים מהם כל כך. בעולם של היום, כשכל הילדים בכל הארצות גדלים על דורה, אולי  זה כבר לא יקרה.

במוזיאון אפרו-ברזיל בסאו פאולו ראינו שאריות של ספינת עבדים ואזיקים תלוים על הקירות. http://www.museuafrobrasil.com.br/animacao.htm

סרוגים

תראו את זה

כן, כן, אתם לא טועים. זה מה שזה נראה. אוטובוס סרוג
קבוצה שקוראת לעצמה knitta please ושסורגת כמעט על כל דבר ברחוב.
אומנות רחוב מסוג אחר - מסוג סרוג.
שווה שווה להכנס לאתר שלהם, בשביל עוד הרבה תמונות מלבבות כאלה (ובאיכות הרבה יותר טובה).

http://www.magdasayeg.com/knitta_please_gallery.html

לי לפחות זה גורם להזכר באהבה על כל התחלות הצעיפים (אף פעם לא ניסיתי לכוון ליותר מזה). הראשון הפך להיות שטיח לבובות. בסוף דווקא הצלחתי לגמור לסרוג צעיף שלם, אבל עבדתי עליו כל כך הרבה שהצבעים כבר נמאסו עלי ודחפתי אותו לארון למנוחת עולמים.  

BRUNO HONDA

אחד הדברים שאני כן מצליחה להבין ממגזינים בפורטוגזית, זה קישורים לאתרים. ככה הגעתי לבלוג של Bruno Honda.
וככה גם גיליתי לשמחתי שהוא מציג בסאו פאולו, במקום שנקרא cartel 011.

מטריות של גאווה

ביום ראשון (domingo dia) הלכתי לסרט ובמקרה הגעתי להתקהלות גאה.

לשאלתי ענו לי שתי בחורות מקסימות, שבכל פעם ששורקים במשרוקית, כולם מתנשקים.
בסופו של דבר, אחרי ששרקו הם לא התנשקו אלא קראו קריאות בפורטוגזית.
היה כיף להיות שוב בתוך הקהילה שלי, גם בלי להבין אף מילה.

מגזינים

למרות שהפורטוגזית שלי בסיסית מינוס, אני נהנית מלקנות כאן מגזינים.

יש כאן דוכן מגזינים בכל רחוב עם הרבה מגזינים בהרבה נושאים ובמחירים סבירים.

גרפיטי

נסיתי לכתוב משהו בשביל הרשומה הראשונה, אבל אין לי באמת משהו להגיד בנושא. בגלל זה אני אתחיל מיד במה שאני הכי רוצה להראות. נראה איך ילך. אולי בעתיד (אם יהיה כזה) אני אכתוב הקדמה מאוחרת. אנחנו עכשיו בסאו פאולו שבברזיל. הגענו לכאן לשלושה חודשים וכבר חודש אחד מאחורינו. למרות כל החששות וההפחדות, סאו פאולו מגניבה. מזכירה לי את תל אביב. גם כי הברזילאים מגוונים ורועשים כמו הישראלים, וגם כי העיר חיה ותוססת והכל בה מעורבב. מה שאני הכי מתלהבת ממנו, לפחות בינתיים הוא הגרפיטי. יש כאן גרפיטי בכל מקום, בחלק מהשכונות יותר, בחלק פחות. הנה כמה תמונות שצילמתי כאן בVila Mandalena

יש בסאו פאולו זוג תאומים שמפורסמים באומנות הגרפיטי שלהם. קוראים להם Os gemeos (התאומים, בפורטוגזית) ואפשר לראות עבודות שלהם כאן

http://www.lost.art.br/osgemeos.htm

ולקרוא עליהם כאן

http://en.wikipedia.org/wiki/Os_G%C3%AAmeos

והפניה אחרונה - במוזיאון לאומנות מודרנית MASP יש תערוכה מדהימה למדי של גרפיטי. היא כוללת כמה עבודות ענק שנעשו במקום וגם סרטי וידאו שמראים את האומנים בעבודותם.

http://www.masp.art.br/masp2010/exposicoes_galeria.php?id_exposicao=8

אני הכי אהבתי את העבודות של Ramon Martins.

זהו להפעם. מקווה שאהבתם. נשתמע בקרוב.