יום שני, 16 בינואר 2012

יום שישי - פלאפל בבית של איה בקיסריה

ביום שישי סוף סוף עשינו את הסיבוב ובדרך להורים בצפון עברנו לאכול פלאפל אצל איה בקיסריה.
כצפוי היה כיף וטעים ונעים מאד מאד. התחלה מעולה לסוף שבוע.
שמעתי שיש אנשים שלא אוהבים הפתעות, אז כדי לשכנע אותכם לעצור אצלה בדרך לצפון או אפילו לנסוע במיוחד (בכל זאת, אחר כך אפשר ללכת לראות את הים..) אני אסביר איך זה הולך.
ממש על שולחן האוכל הצמוד למטבח, איה עושה כל יום שישי (12 עד 5) דוכן פלאפל. אפשר בפיתה רגילה (איילה לקחה כזאת עם "רק פלאפל בלי כלום"), או בלאפה (שאיה עושה בעצמה בבוקר). חוץ מכדורים בצבעים (הפעם היה חוץ מהרגיל גם פלאפל סגול) יש גם כל מיני לשים בפנים. גם אני וגם נעמה נתנו לאיה יד חופשית לבחור בשבילנו, כי אם זה היה תלוי בנו היינו יושבות שם כל היום עד שהיינו מצליחות לבחור. אז הפלאפל של נעמה נראה כך - (כל כך מצטערת שלא צילמתי. בפעם הבאה) - לאפה, עליה סלט חצילים, חצילים קלויים, שורה של פלאפלים, קצת נבטים ומלפפון כבוש ביתית. הפלאפל שלי - לאפה, קוואקומולי, ציזיקי מעולה, לימון כבוש (שאחר כך ניסיתי לעשות בבית, נראה אם יצליח), כרוב כבוש ביתי ומעל הכל - טחינה סגולה (!) וכמובן שורה של כדורי פלאפל. מהמם וגם טעים מאד מאד!
ליאור העדיפה לאכול מרק עגבניות שרי שהוגש במפתיע בכוס של שמפניה. כנראה היה ממש טעים כי היא לקחה מנה נוספת.
בין לבין שתינו מהמים מהשמים (כי היה יום סוער במיוחד)
ולקינוח התפנקנו בפנקייקים שניגבנו (כן, כן, כמו שמנגבים חומוס) קרם שוקולד משובח. זה הגיע גם עם שמיניות תפוז להשלמת המעדן.
מצוין!!
וחוץ מזה איה מקסימה וגם הבית שלה וגם כל מי שפגשנו שם.
לפרטים והוראות הגעה - חפשו את איה בפייסבוק תחת השם - נטע ונבט
אני מצרפת כמה תמונות למרות שלא מוצלחות במיוחד מהמפגש הראשון שלנו עם איה בקולאז' סייל.




יום שישי, 13 בינואר 2012

מי יפיל את הקפיטליזם?

בשנה האחרונה זה נהיה הכי אופנתי לשנוא את הקפיטליזם, לכעוס על השיטה. פתאום בבת אחת בכל העולם כולם התעוררו יום אחד בבוקר וגילו שזה לא עובד. שזה דפוק ושזה בעיקר דופק אותנו.
ויש רוחות חדשות ויש חרם על הקוטג', אבל מהצד שלנו - הצד של העסקים שמתנסים להתחרות במירוץ הזה נגד התאגידים, מכאן זה נראה ששום דבר לא השתנה.

הסיבה לזה שמתפרות נסגרות בארץ היא לא זה שH&M הגיעו לכאן. הסיבה היא שאתם הולכים וקונים שם, במקום לקנות ממעצבים צעירים שתופרים בארץ. ויש כאלה והרבה. אז נכון, זה יקר, זה אולי עולה כפול. אין בעיה - אז תקנו חצי. במקום לקנות ארבע חולצות שיחזיקו לכם עונה אחת, תקנו אולי באותו מחיר חולצה אחת יקרה.
הרשתות הגדולות לא יכולות יותר להיות בשבילכם אופציה!
לא רשתות של בגדים, ולא רשתות של מזון, ולא עדן במקום מגדלים.

כשמכרנו בקיץ האחרון בשוק המעצבים בתחנה, הדר שמכרה איתי (papercat, רוצו תקנו) מילמלה איזה יום - תמשיכו לעבור לידינו ולחייך ולחשוב לעצמכם - איזה יופי של דברים, איזה בחורות חמודות. שנה הבאה כבר לא נהיה כאן. רק התפאורה תשאר ואתם לא תבינו לאיפה נעלמנו.
אז זהו, שאנחנו לא נשאר פה לנצח, כשאתם מתפעלים מאיתנו ומהיצירתיות שלנו ונכנסים לקנות בסוהו, כי רשתות זה הכי כיף והכי נוח ובטוח. וקונים בסטמצקי ובצומת ספרים. בסוף לא ישארו סופרים לכתוב לכם את הספרים פשוט כי לא יהיה להם מה לאכול.

כן, אני נשמעת כועסת. אני בעיקר מאד מתוסכלת בגלל שנגמרו לי הקלפים ונגמר לי הכסף להשקיע בהם, ולא הולכת להיות עוד הדפסה. וכמוני עוד הרבה, שמתייאשים, שסוגרים את החנויות שלהם או את העסק שלהם או את המתפרה.

ואתם גאים בעצמכם שבקיץ הלכתם לכל ההפגנות, אבל אתם ממשיכים להאכיל את המפלצת, שעם הרגליים האחוריות מעלה לכם את השכר דירה.

שבת שלום