לפני איזה זמן צילצל הטלפון, ומעבר לקו בחורה חיננית ניסתה לעניין אותי במנוי לידיעות אחרונות. אחרי השיחה, טמיר אמר שהייתי צריכה להגיד לה שניסינו לקרוא אותם, אבל לא הצלחנו להבין מה שכתוב. אני אמרתי בתגובה שהבעיה שלי היא לא עם איך שהם כותבים אלא עם מה שהם כותבים. אני לא יודעת למה, אבל הם מתעקשים שביבי ראש הממשלה (ולא דב חנין, למשל).
בטיול שהיינו עם חברים בנחל הקיבוצים, המדריכה שאלה - מי יודע לשחות? אז טליה חברתה המקסימה של ליאור הרימה את היד ואמרה - אני יודעת, אבל הגוף שלי שכח. על זה אבא שלה אמר בתגובה שהיא לא נותנת למציאות לבלבל אותה..
שני הסיפורים האלה הובילו אותי לרעיון לעשות עיתון אלטרנטיבי - "מציאות מדומה" (או - "חיים בסרט"). אם גם ככה אנחנו מתעלמים ממה שקורה סביבנו, למה שלא נלך עם זה עוד צעד ונדמיין את העולם הכי טוב שאנחנו יכולים לדמיין. כמה רחוק אתם יכולים ללכת?
נוסעים למסיבת לסביות ברמאללה? לוקחים רכבת לפריז דרך לבנון? מסיבת רחוב בפלורנטין בלי שמירה של משטרה ובלי דוחות?
אני מזמינה את כולכם לכתוב ולשלוח לי ואולי נצליח להוציא לפחות מהדורה אחת.
ואולי נגלה שבאמת זה עובד - "מה שתבקש יתממש"
