ישראלים בחו"ל

זהו. חזרנו לארץ ושניה לפני שאני שוכחת שבכלל נסענו, כמה מחשבות על ישראלים וחו"ל.
אז קודם כל, שמתי לב כבר מזמן שישראלים מתחלקים לשלוש קבוצות - אלה שלא יכולים לסבול לחיות בארץ (נשמע הגיוני. נראה שיש להם את כל הסיבות הטובות), אלה שחיים בארץ ונהנים וצריכים לנסוע מידי פעם לחו"ל (גם הגיוני) ואלה שלא יכולים לסבול להיות בחו"ל.
אני נכנסת בקבוצה השלישית.
עם הזמן זה השתפר. אני כבר לא סובלת, לפעמים אני ממש נהנית ובעיקר מרגישה שאני לומדת הרבה. אבל זה בטח שלא הבילוי החביב עלי.
קודם כל אני לא אוהבת שהם לא מדברים עברית. הם - כל שאר העמים. אני חושבת שזה ממש בעייתי. למרות שהאנגלית שלי לא רעה, זה אף פעם לא אותו הדבר. ובכלל לא כולם מדברים אנגלית, ואני שונאת את איך שהאנגלית השתלטה על העולם ונחשבת לשפה החשובה ביותר.
וחוץ מזה - זה נראה שיש דרך שבה יהודים אמורים להתנהג. להיות שקטים, לא להראות יותר מידי, לא לבלוט, לפחד.
כשישראלים נמצאים בחו"ל הם לא מבינים את כל זה (מה, אנחנו יהודים בכלל?) ואנחנו לא מבינים את הדרך שבה מתיחסים אלינו. (ואל תשאלו איך הם יודעים שאנחנו יהודים. הם יודעים) והדרך שלנו להיות בחו"ל - להיות רעשנים, שלא אכפת לנו מה אומרים עלינו, ההתחברות של ישראלים אחד לשני - הם כולם תוצאה של איך שמתיחסים אלינו ולא משהו שטבוע בנו.
אם מישהו יתווכח איתי ויגיד שאני טועה, אני אפילו לא אנסה לענות, כי אין לי מושג למה אני חושבת ככה ומאיפה באות הרגשות האלה,
מה שאני יודעת הוא שכבר בתור לעליה למטוס (למזלנו טסנו עם אל על) הרגשתי בבית. הרגשתי שאני יכולה לנשום. שאני מבינה את הדרך שבה אנשים מתנהגים, ושאני גאה ברעש שאנחנו עושים ובחוסר ההסכמה שלנו להתאים את עצמנו לעולם.
וחייבים לזכור שהעולם - לפחות העולם המערבי והשליט בכל כך הרבה מובנים - הוא עולם נוצרי.

אף פעם לא היה חשוב לי "להיות יהודיה". אני אפילו לא מבינה מה זה אומר. ובטח שלא חשוב לי שידעו שאני יהודיה, אבל כשהיינו בלונדון בכריסמס וטבעיות ברכו אותי ב"מארי כריסמס" (חג מולד שמח) חרה לי שמניחים שאני נוצריה. כי זה אני לא (אולי כמו שמפריע לי שמניחים שאני סטרייטית).

אולי הרשומה הזאת מבולבלת, אולי היא אפילו מעצבנת אתכם קצת. אבל אולי היא פשוט מעוררת מחשבה.

חזרנו בערב יום העצמאות וזה היה יום העצמאות הראשון שהייתי גאה ושמחה להיות ישראלית. נכון שיש כאן הרבה מה לעשות כדי שיהיה באמת טוב, אבל כנראה זה נכון בכל המדינות. והבעיות במדינות האחרות לא מונעות מאנשים להרגיש גאווה במדינה שלהם. קניתי לי "תיק ברזיל" - תיק עם דוגמא של הדגל הברזילאי. כדי להזכיר לעצמי שיש מדינות אחרות שמצליחות להיות לגמרי גיאות בלאום שלהם ובמדינה שלהם גם אם היא מדינה מאד בעייתית.

בדרך לאי של סנטה קטרינה

התוכנית המקורית היתה לנסוע ממורטס ל"אי הדבש" - Ilha da Mel אבל הגשם שליווה אותנו במשך כל הטיול לא הרפה ולכן החלטנו להדרים. גם קיווינו לברוח מהגשם וגם כי עדיף להיות במכונית מאשר בצימר כל היום.
הכיוון היה האי של סנטה קטרינה, למרות ששמו העממי והנפוץ הוא Florianopolis - שמה של העיר הגדולה בכניסה אליו.

בדרך עצרנו ב -  Joinville - עיר שהוקמה על ידי מתישבים גרמנים. על פי המלצה של הלונלי פלנט הגענו למסעדונת מקסימה שבעיקר הרשימה את הבנות בבופה המתוקים שלה. לצערן הגענו למקום בשתיים והבופה התחיל רק בשלוש.
הסתפקנו בשוקו חם ועוגות ובדרך חזרה מהאי עצרנו שוב. הפעם בשעה הנכונה 16 ריאל ואתם יכולים לאכול ולאכול. חוץ מעוגות גם יש כל מיני מלוחים אבל לא הצלחנו להתאפק עם ארוחת הצהריים עד שלוש והגענו שבעים למדי. יום שלם שתוכנן על סמך אהבת המתוקים של נעמה וליאור.

כדי להגיע לאי צריך לעבור עם המכונית במעבורת. גם זה חוויה בשבילנו היבשתיים

איך מכינים קאשאסה?

האמת שזה די פשוט.
לוקחים קנה סוכר (מהסוג המתאים) ומוחצים אותו למיץ קנה סוכר ושמים את המיץ במיכלים לשלושה ימים.
השלב הבא הוא לחמם את המיץ ולתת לאדים לעבור בצינורות שמצטננים (הכי טוב במי הנחל הקרובים) וכך האדים הופכים להיות שוב נוזל. את הנוזל הזה שמים בחביות עץ לשלוש שנים לפחות. ואז שותים ומשתכרים ממש בקלות. עדיף להצטייד גם באקמול.

את כל זה למדנו במסעדה גם Morambi (שנמצאת באזור של Morettes), שנקראת Engenho Da Serra. קל למצוא אותה בעיקר כי כולם באזור מכירים אותה. אחרי שאכלנו ושיחקנו קצת בנחלון הזורם לידה, הבן של בעלת המסעדה לקח אותנו לראות איך עושים קשאסה. למרות שהם כבר שנתיים לא מכינים כי קשה להשיג קנה סוכר. אח"כ הוא לקח אותנו לבית של סבא שלו להראות לנו את עץ המשפחה המקסים שבן דודו הכין ושהולך שני דורות אחורה, עד למתי שאבותיו הגיעו לאותו בית ממש מאיטליה.
http://www.engenhodaserra.tur.br/

עוד על קשאסה - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3218757,00.html

לחיים!

Morettes

מקום טוב לישון בו - http://www.itupava.com.br/

אפשר גם לצאת משם לטיולי אבובים. אני התכוונתי (באמת!) אבל ירד גשם כל הלילה והנהר עלה כל כך שהיה מסוכן.
אם חוצים את דרך העפר שבכניסה לpausada, אפשר להגיע לחלק מאד יפה של הנהר וגם להכנס.

ביום האחרון שלנו לקחנו מדריך - ניקולס (100 ריאל ליום לכל המשפחה) שלקח אותנו לטיול ג'ונגל אמיתי ביער בסביבה. גם כאן זהו יער גשם meta atlantic שזה אומר שהיער פחות חשוך וסבוך מאשר למשל באמזונס. חלק מהטיול היה לגמרי לא בשביל, וגם כשעלינו על השביל זה היה שביל מאד מינימלי.. כל אחד מאיתנו קיבל מקל מטיילים רציני ואת רגלי הבנות הוא עטף במין חותלות עור נגד נחשים, ובאמת ראינו בדרך שני נחשים קטנים אך ארסיים. זה היה נחמד שיכולנו לסמוך עליו מספיק כדי להיות רגועים. איילה היתה אמיצה מאד וגם הלכה בנחישות, חוץ מאשר אותו חלק של המסע שעשתה על גבו של ניקולאס. האמת שזה היה רוב המסע אבל גם בשביל זה  צריך אומץ...

ניקולס הגיע לברזיל מספרד. אשתו מספרד ובמקור היותר רחוק מגרמניה. הם גרים באזור כבר 20 שנים. הוא מהאנשים האלה שיודעים כל כך הרבה כי למדו בעצמם. הוא הסביר לנו הרבה וגם היה חדור מוטיבציה שנראה קופים.
אז לסיכום החוויה אמרנו שלא ראינו Capuchino Monkies (אבל ראינו שאריות עלים שהם אכלו ולמדנו לזהות מתי הם טריים ומתי לא), ולא שמענו Macaco Prego (גם סוג של קופים שניקולאס שמע מרחוק אבל למרות כל מאמצי לא הצלחתי להבדיל אותם מרעש המים) אבל כשיצאנו מהפארק ראינו שני תוקנים. האמת שהם היו כל כך רחוקים שלא הצלחנו לראות הרבה, אבל באמת שראינו..

אז לפארק קוראים Graciosa Parck ולניקולאס ואשרתו מריה יש פאוסדה מהממת ממש בתוך היער. ישנו שם לילה אחד, וגם הבאנו בשר מהעיר הקרובה ועשינו על האש.
http://www.cabanasdocurupira.50megs.com/index.html

PETAR

1. פארק פטאר - http://www.petaronline.com.br/ הפארק עם ריכוז המערות הכי גדול (בעולם אני חושבת).
אנשים קמים מוקדם בבוקר, לוקחים קסדה, ופנס ומדריך והולכים לטיול ארוך בתוך מערות חשוכות מלאות במים. כנראה זה כיף להם וגם אמור להיות מאד יפה. אנחנו הסתפקנו במערה גדולה ומאד תיירותית ונוחה שנקראת Caravan de Diablo

לאיילה גם זה היה יותר מידי ואחרי עשר דקות במערה שתינו יצאנו החוצה ונהננו מהנחל הקטן שזורם מחוץ למערה

חוץ מזה זה הפארק מקסים לטייל בו, עם מפלים ונחלים ויער גשם Meta Aatlantic.

המזל הגדול שלנו היה המקום בו ישנו - שייך לשתי בחורות מקסימות מקסימות - סימונה וכריסטיאן שגרות בעיר ליד סאו פאולו ומגיעות כל סופשבוע לצימר הזה (כאן זה נקרא Pausada) לארח אורחים ולטפל בצמחים. ביום שעזבנו הם שתלו ביחד עם שלושת אנשי הצוות/החברים שלהם 500 שתילי בננות. המקום נעים, ארוחות מעולות - בוקר וערב כלולות במחיר ואם מבקשים יפה אפשר לקבל לארוחת צהריים שקית סנדויצ'ים עם פרי ושוקולדים (בתשלום, אבל שווה ביותר).
מאז שאמא שלי הכינה לי סנדויצ'ים לבית הספר לא פינקו אותי ככה. הן מדברות אנגלית והיה לנו כל כך כיף איתן. כשעזבנו העיניים של סימונה היו אדומות, ואחרי שלושה חודשים בסאו פאולו כמעט בלי חברים, זה היה מרגש מאד.
http://www.gamboaecorefugio.com.br/

עוד מקום נחמד באזור - http://www.reservabetary.com.br/

הטיול שלנו בברזיל

בזכותו של הר געש אחד באיסלנד, אני יכולה עכשיו לכתוב סיכום טיול (במקום לשבת על כוס שוקו חם עם אחותי היקרה בלונדון). אולי הסיכום יביא לסיום השהות שלנו כאן (אנחנו עכשיו בקילומטר שהמפקדים האכזריים הוסיפו בסיום מסע הכומתה. סליחה על הדימוי).

אני אעשה את זה קצר. בלי תיאורים מפורטים של מה אכלנו ובאיזה שעה הלכנו לישון. רק תיאור מקומות. את הפרטים אתם מוזמנים לדמיין.
תקציר - שכרנו מכונית בסאו פאולו ונסענו לאזור פארק Petar שנמצאת בקצה מדינת סאו פאולו. משם עברנו למדינת Parana לאזור שנקרא Morretes. תחנה הבאה - Faranapolis שנקרא גם האי של סנטה קטרינה (במדינת סנטה קטרינה). ואז קוריטיבה, טיסה למפלי האיגאסו ומשם חזרה לסאו פאולו בטיסה כמובן. סך הכל 14 ימים, שלוש מדינות, 1700 ק"מ נהיגה, שתי טיסות פנימיות ונסיעה אחת באוטובוס בקוריטיבה.

לטובת הבלוג וקוראיו אני אקדיש לכל אזור רשומה.

מרמלדה

מרמלדה  marmelada.co.il היה עד לא מזמן אתר תל אביבי מעוצב וכתוב היטב שהמליץ בכל יום על "סוכריה" אחרת.
לאחרונה האתר שינה את פניו אך לא את איכותו.
וזה מה שהם כותבים על הפנים החדשות של האתר -

כבר יותר מארבע שנים שאנחנו שולחים למנויים שלנו בכל יום מרמלדה אחת לקפה של הבוקר: שמלה יפהפיה שגורמת לנו להרגיש הכי קרלה ברוני (יש דמיון, אין מה להגיד), ספר מקסים שגמענו בלילה לבן אחד, מנת סביח שתשבור כל דיאטה, ועוד ועוד מרמלדות בכל מיני עניינים מעניינים. ואחרי שהארכיון שלנו כבר לא עמד בעומס (היו לו יותר מאלף מרמלדות על הראש) – החלטנו לבנות בית גדול ויפה במרחב האינטרנטי (או לייתר דיוק – אתר תוכן תוסס בענייני לייף סטייל שמתחדש כל הזמן), עם המון חדרים מרווחים (שזה אומר – קטגוריות צבעוניות), המון פינות מקסימות (כלומר – תגיות לנוחיותכם), חצר אחורית נסתרת (בשבילכם – בלוג קליל וכייפי), ואורחים שבאים לשתות קפה או יין או מיץ חמוציות (במילים אחרות – יהיו גם מרמלדות שיכתבו אורחים קבועים ומזדמנים).

אבל הכי חשוב, המרמלדות היומיות ימשיכו להישלח כרגיל עם כל מיני הפתעות חדשות, ואם אתם לא רשומים – אז הדלפק נמצא ממש כאן משמאל (שעות פתיחה: כל הזמן, אף פעם אין תור).
ועכשיו לא נותר אלא להתחיל לטייל ברחבי הבית, להתרווח בכל אחד מהחדרים (מותר לפתוח מגרות), להיכנס לתגית "מתנות" ולמצוא סוף סוף משהו יפה לאמא שלכם.





בואו כל יום (אין לחץ, אנחנו רק מחכים לכם ליד השער),



שלכם,

מרמלדה