להיות בסדר
ללכת לבית ספר ולשבת כל היום ולהקשיב (אחרת אתה היפראקטיבי)
בצבא למלא אחר פקודות, לשים את עצמך בצד בשביל המערכת (אחרת את לא משתלבת. "בעייתיית")
ללכת למלחמה ולחזור אחר לתפקד כאילו לא קרה כלום (אחרת אתה הלום קרב)
להתחתן (אם לא אז בטוח שמשהו לא בסדר איתך)
ללדת ילדים (כי חייבים, פשוט חייבים. בעיקר שאחרת אולי תתחרטי בגיל מאוחר, ואז מה?)
לעבוד
לקנות בית
לדאוג שהוא יהיה מסודר כל הזמן (אחרת את "מבולגנת" - לקח לי שנים לקלוט שההבדל בין אנשים מסודרים ואנשים מבולגנים זה שאנשים מסודרים משקיעים הרבה זמן מהחיים שלהם בשביל "לסדר")
זה להצליח להיות מבוגר מתפקד - לקום בזמן, להכין את הילדים לבית ספר, לעשות סנדוויצ'ים, לקחת אותם לבית ספר, ללכת לעבודה, לחזור הביתה, ארוחות בוקר, צהריים, ערב. כלים, רצפה, כביסה. לכבס, לתלות, לקפל, לשים בארון (לגהץ?). בשבתות ללכת לטייל, להיות נחמד לחברים, לא לבזבז זמן. פעם בשנה חופשה משפחתית ושהכל גם יזרום.
לא לצעוק על הילדים (כי אחרת את עושה להם טראומה לכל החיים)
להיות תמיד בסדר.
ואם נמאס לך, אם את אומרת לעצמך (בקול או שבתת מודע) ש- מה? אלו החיים? בשביל זה מגיל אפס "השקיעו" בי כדי שאני אצליח כשאהיה מבוגרת? זאת ההצלחה?
אם נמאס לך, ואתה לא מוכן יותר לקום מהמיטה בבוקר בשביל כל זה אז את דכאוני
ואם נמאס לך ואת מכינה לארוחת צהריים סנדוויץ' כי את באמצע ספר מותח או שסתם אין לך כוח - אז הילדים שלך מסכנים..
וכל אחד חי בבית שלו הפרטי, ולא רואה שגם השכן שלו לא מצליח להסתדר. ומבחוץ זה נראה אצל כולם כל כך נפלא ועובד ומתקתק ויש להם גינה פורחת, ויש להם ילדים שלבושים היטב, ואין להם כלים מלוכלכים בכיור, והם מחייכים ומתפקדים כל כך.
הילדה שלי כשאני אומרת לה - יש בחולצה הזאת מלא כתמים, היא אומרת לי - "זה בסדר" ויוצאת מהבית עליזה וזורחת. כנראה שזה מה שכולנו צריכים לעשות.
ללכת לבית ספר ולשבת כל היום ולהקשיב (אחרת אתה היפראקטיבי)
בצבא למלא אחר פקודות, לשים את עצמך בצד בשביל המערכת (אחרת את לא משתלבת. "בעייתיית")
ללכת למלחמה ולחזור אחר לתפקד כאילו לא קרה כלום (אחרת אתה הלום קרב)
להתחתן (אם לא אז בטוח שמשהו לא בסדר איתך)
ללדת ילדים (כי חייבים, פשוט חייבים. בעיקר שאחרת אולי תתחרטי בגיל מאוחר, ואז מה?)
לעבוד
לקנות בית
לדאוג שהוא יהיה מסודר כל הזמן (אחרת את "מבולגנת" - לקח לי שנים לקלוט שההבדל בין אנשים מסודרים ואנשים מבולגנים זה שאנשים מסודרים משקיעים הרבה זמן מהחיים שלהם בשביל "לסדר")
זה להצליח להיות מבוגר מתפקד - לקום בזמן, להכין את הילדים לבית ספר, לעשות סנדוויצ'ים, לקחת אותם לבית ספר, ללכת לעבודה, לחזור הביתה, ארוחות בוקר, צהריים, ערב. כלים, רצפה, כביסה. לכבס, לתלות, לקפל, לשים בארון (לגהץ?). בשבתות ללכת לטייל, להיות נחמד לחברים, לא לבזבז זמן. פעם בשנה חופשה משפחתית ושהכל גם יזרום.
לא לצעוק על הילדים (כי אחרת את עושה להם טראומה לכל החיים)
להיות תמיד בסדר.
ואם נמאס לך, אם את אומרת לעצמך (בקול או שבתת מודע) ש- מה? אלו החיים? בשביל זה מגיל אפס "השקיעו" בי כדי שאני אצליח כשאהיה מבוגרת? זאת ההצלחה?
אם נמאס לך, ואתה לא מוכן יותר לקום מהמיטה בבוקר בשביל כל זה אז את דכאוני
ואם נמאס לך ואת מכינה לארוחת צהריים סנדוויץ' כי את באמצע ספר מותח או שסתם אין לך כוח - אז הילדים שלך מסכנים..
וכל אחד חי בבית שלו הפרטי, ולא רואה שגם השכן שלו לא מצליח להסתדר. ומבחוץ זה נראה אצל כולם כל כך נפלא ועובד ומתקתק ויש להם גינה פורחת, ויש להם ילדים שלבושים היטב, ואין להם כלים מלוכלכים בכיור, והם מחייכים ומתפקדים כל כך.
הילדה שלי כשאני אומרת לה - יש בחולצה הזאת מלא כתמים, היא אומרת לי - "זה בסדר" ויוצאת מהבית עליזה וזורחת. כנראה שזה מה שכולנו צריכים לעשות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה