במוסף הארץ החליטו השבוע לעשות כתבה הנקראת - משט כנפי ההסטוריה - קיצור תולדות היהודים והישראלים בים.
אני לא יודעת מה המניע שלהם לעשות את הכתבה (לצערי הם לא העלו את המאמר לאינטרנט) אבל העמוד הראשון - משנת 1939 ועד 1947 - כלל כמה סיפורים שלא למדנו בבית הספר (ושלא שמעתי עד עכשיו). אני מקווה שלליטל לוין (כותבת המאמר) לא תהיה בעיה שאני אצטט כאן כמה מהעובדות.
ב-13 במאי 1939 האוניה הגרמנית סנט לואיס יצאה מגרמניה לקובה ועל סיפונה 936 פליטים. רובם עם אישורי כניסה לקובה. כשהגיעו לחוף גילו שממשלת קובה החליטה לבטל את האישורים; גם ארצות הברית לא הסכימה לקלוט אותם. לאחר משא ומתן עם הקובנים הותרה כניסת היהודים תמורת 500 $ לאדם, אולם לא עלה בידו של ארגון הג'וינט לגייס את הסכום. הפליטים שבו לאירופה, שם נקלטו בכמה מדינות אירופיות ולימים נספו בשואה.
ב11 בדצמבר 1941 כ-800 פליטים עלו בנמל ברומניה על סטרומה, ספינה רעועה ומיושנת, במטרה להגיע לאיסטנבול ולקבל אשרות כניסה לארץ ישראל. בקושי רב הגיעו ליעדם, ושם גילו שהוליכו אותם שולל ואין עבורם אשרות. סטרומה עגנה באיסטנבול עשרה שבועות. נוסעיה לא הורשו לרדת ממנה, וסבלו מרעב, צפיפות ומחלות, בעוד הבריטים ממשיכים לסרב לאשר להם להגיע לארץ. בפברואר הובילה משטרת החופים הטורקית את ספינת המעפילים ללב ים, והותירה אותה שם בלא דלק, מזון או מים. שעות אחר כך הוטבעה בידי צוללת סובייטית.
עד כאן הציטוט
עוד מדינות לא הסכימו לקבל פליטים - קנדה, ארצות הברית עשתה סלקציה ובטח יש עוד.
תמיד חשבתי שסיפרו לנו יותר מידי. סיפורי שואה והסטוריה אנטשימית. אבל מסתבר שלא סיפרו לנו הכל.
בדרך עקיפה לימדו אותנו שאין לנו על מי לסמוך, שכל העולם נגדנו, שאנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים (ולכן לא ממש שייכת לעולם) אבל לא סיפרו לנו סיפורים ספציפים ממש על כל העולם. סיפרו מספיק כדי שנדע שהגרמנים היו רעים וגם הפולנים. הוסיפו שהערבים שונאים אותנו אבל לא הוסיפו את כל העולם.
כי איך ילדים קטנים יכולים להבין את זה שכל העולם שונא יהודים?
אני שונאת שמשתמשים בשואה ובאנטישמיות כדי להסיר אחריות ממה שאנחנו עושים מהרגע בו שנהיינו אנחנו החזקים, אבל לנוכח ההסטוריה, באמת מה הפלא שאנחנו פועלים בצורה כל-כך כל-כך לא רציונלית?
אנחנו חייבים למצוא את הדרך להפסיק את הטירוף הזה.
אני לא יודעת מה המניע שלהם לעשות את הכתבה (לצערי הם לא העלו את המאמר לאינטרנט) אבל העמוד הראשון - משנת 1939 ועד 1947 - כלל כמה סיפורים שלא למדנו בבית הספר (ושלא שמעתי עד עכשיו). אני מקווה שלליטל לוין (כותבת המאמר) לא תהיה בעיה שאני אצטט כאן כמה מהעובדות.
ב-13 במאי 1939 האוניה הגרמנית סנט לואיס יצאה מגרמניה לקובה ועל סיפונה 936 פליטים. רובם עם אישורי כניסה לקובה. כשהגיעו לחוף גילו שממשלת קובה החליטה לבטל את האישורים; גם ארצות הברית לא הסכימה לקלוט אותם. לאחר משא ומתן עם הקובנים הותרה כניסת היהודים תמורת 500 $ לאדם, אולם לא עלה בידו של ארגון הג'וינט לגייס את הסכום. הפליטים שבו לאירופה, שם נקלטו בכמה מדינות אירופיות ולימים נספו בשואה.
ב11 בדצמבר 1941 כ-800 פליטים עלו בנמל ברומניה על סטרומה, ספינה רעועה ומיושנת, במטרה להגיע לאיסטנבול ולקבל אשרות כניסה לארץ ישראל. בקושי רב הגיעו ליעדם, ושם גילו שהוליכו אותם שולל ואין עבורם אשרות. סטרומה עגנה באיסטנבול עשרה שבועות. נוסעיה לא הורשו לרדת ממנה, וסבלו מרעב, צפיפות ומחלות, בעוד הבריטים ממשיכים לסרב לאשר להם להגיע לארץ. בפברואר הובילה משטרת החופים הטורקית את ספינת המעפילים ללב ים, והותירה אותה שם בלא דלק, מזון או מים. שעות אחר כך הוטבעה בידי צוללת סובייטית.
עד כאן הציטוט
עוד מדינות לא הסכימו לקבל פליטים - קנדה, ארצות הברית עשתה סלקציה ובטח יש עוד.
תמיד חשבתי שסיפרו לנו יותר מידי. סיפורי שואה והסטוריה אנטשימית. אבל מסתבר שלא סיפרו לנו הכל.
בדרך עקיפה לימדו אותנו שאין לנו על מי לסמוך, שכל העולם נגדנו, שאנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים (ולכן לא ממש שייכת לעולם) אבל לא סיפרו לנו סיפורים ספציפים ממש על כל העולם. סיפרו מספיק כדי שנדע שהגרמנים היו רעים וגם הפולנים. הוסיפו שהערבים שונאים אותנו אבל לא הוסיפו את כל העולם.
כי איך ילדים קטנים יכולים להבין את זה שכל העולם שונא יהודים?
אני שונאת שמשתמשים בשואה ובאנטישמיות כדי להסיר אחריות ממה שאנחנו עושים מהרגע בו שנהיינו אנחנו החזקים, אבל לנוכח ההסטוריה, באמת מה הפלא שאנחנו פועלים בצורה כל-כך כל-כך לא רציונלית?
אנחנו חייבים למצוא את הדרך להפסיק את הטירוף הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה